(הארץ, קישור)
כמי שמחבב כתבות איזוטריות - קראתי את הכתבה עד הסוף (אפילו אין צורך לשלם על הקריאה!), ולכשהגעתי לשורה האחרונה הבנתי שבעצם הכתבה היא, איך נאמר... אני לא ממש מבין מה היא רוצה. להלן כמה אפשרויות להבין אותה:
- עורך העיתון, לפי בחירתו בכותרת, הבין כך: סודה נמכרת בארץ בנפח של 250 מ"ל - וזו מידה יחודית לעומת ה330 מ"ל הרגיל של שאר סוגי המשקים. ועל כך, להבנתו, תוהה הכתבה. מקריאת הכתבה עצמה לא ראיתי כי זאת כוונת הכתבת - מה גם שמשתמע מהכתבה כי בקבוק 250 מ"ל הינו באמת הנפח הנפוץ בעולם (גם אם לאו דווקא היחיד), כך שלא זה מה שהפריע לכתבת. זו דוגמא נוספת לכתבה המפילה בפח אפילו את העורך, אזכיר שסיקרתי מקרה כזה כבר בעבר, פה)
- חלק מהטוקבקיסטים, שמחד זיהו שנמכרים פה בקבוקי 1.5 ליטר, אך מאידך רצו להצטרף למקהלת הקוטריות הכה ישראלית הסבירו כי הכתב מתייחס ל"בקבוקים אישיים", ובקטגורייה זו יש רק בקבוקים בנפח 250 מ"ל. גם הבנה זו "אינה תופסת מים" במבחן המציאות - מכיוון שבארץ יש סודה גם בנפחים 330 ו-500 מ"ל - כפי שמצויין בסוף הכתבה, בתגובתה של יפאורה.
אם נסכם את הכתבה - "קולה, תה קר ומיץ אשכוליות אפשר למצוא בשלל גדלים", כאשר ככל הידוע לי לכל סוג יש לרוב עד 3 נפחים שונים - פחית 330 מ"ל, בקבוק חצי ליטר ובקבוק 1.5 ליטר.
לעומת זאת, "סודה משווקת בבקבוק אחיד של 250 מ"ל" - כאשר לזה מצטרף הבקבוק של 1.5 הליטר ואריזות ה330 מ"ל וחצי הליטר של יפאורה, כמו גם של יבואנים מחו"ל המשווקים מרכולתם בארץ - כלומר, לפחות 4 גדלים שונים. כך שלמעשה, יש יותר מגוון דווקא בסודה.
ניסיתי לדקדק בלשון המאמר וכמדומני שהצלחתי להבין את שניסתה לכתוב ליודעי ח"ן: הפרט המבדיל בין האריזות שאינן 250 מ"ל בארץ ובחו"ל הינו סוג מיכל האצירה. בעוד שבחו"ל ניתן לרכוש בקבוקים גדולים מזכוכית, בארץ כל הבקבוקים שמעל 250 מ"ל עשויים מפחיות או בקבוקי פלסטיק. רמז להבנה זו ניתן לקרוא במשפט "...מ–1986 מתיר התקן שיווק במכל זכוכית גם בגדלים של 330 מ"ל ולמעלה מזה".
הבנה זו מסבירה את ההסבר הטכני המפורט על הסיבות ההיסטוריות שהובילו לשיווק הראשוני בזכוכית - אך העיקר חסר מן הספר (בעצם, העיקר חסר מן הכתבה) - מה יתרון לו לזכוכית על הפלסטיק?
אבל היי, הקלקתי על הכתבה, אז העיתון הצליח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה