קראתי את כתבתה של עירית אבישר, בה היא סוקרת את שוק האשראי הצרכני הבנקאי, ומגיעה למסקנה כי הסיכון גדל והריביות גדלות.
במסגרת הטיעון בדבר גידול הסיכון תפס את עיניי הקטע הבא:
"בשנה שעברה הפרישו הבנקים 1.3 מיליארד שקל להפסדי אשראי במשקי בית. העלייה בהפרשות להפסדי אשראי עמדה על 30-50% לעומת נתוני 2016 (הנתונים הם בנטרול בנק לאומי שהקטין חשיפה לאשראי הצרכני וכתוצאה מכך ההפרשות שלו היו נמוכות)."
מקצועית-כלכלית, זה משפט די מזעזע, משתי סיבות עצמאיות:
- השוואת הפסדי אשראי לא צריכה להיעשות בנתונים אבסולוטיים, היא צריכה להיבדק כאחוז מסך האשראי.
- החרגה של בנק שעתיד להשפיע על התוצאה לכיוון המנוגד לזו שאתה מצפה (ההחרגה של בנק לאומי מהחישוב) - היא פשע סטטיסטי.הדבר משול לסקר פוליטי ממנו יוחרגו כל תושבי הישובים הערבים, ואז לטעון להיחלשות כוחה הפוליטי של הרשימה הערבית המאוחדת.
בבנק הפועלים, הבנק הגדול במדינה, אכן עלתה ההוצאה בגין הפסד אשראי לציבור בשנת 2017 ביחס לשנת 2016 - 0.12% מסך החוב בהשוואה ל0.10% בשנת 2016 - עלייה של 20%.
בבנק לאומי - עליו נטען בכתבה כי דווקא בו לא חלה עלייה בהפרשות להפסדי אשראי - חלה עלייה גדולה אף יותר - עלייה של 26% (0.19% במקום 0.15%).
כלומר: לו הייתה הכתבת מציגה את הנתונים הרלוונטים - שיעור ההוצאות בגין אשראי, ולא את סך ההוצאות - הייתה יכולה לחזק את טענתה ולהראות שהתופעה עליה היא עומדת מתרחשת בכל הבנקים.
נ.ב: אני לא נכנס לשאלה האם אכן העלייה בהוצאות בגין הפסדי אשראי מצביעה על עלייה בסיכון או שמקורה בסיבות אחרות.
