קוראיי היקרים, התמקדו בכותרת. מישהו מצליח להבין אותה? הרי בלכ שנה מוגשות אלפי בקשות לרשויות. האם אכן במחצית מהרשויות לא ענו לאף בקשת חופש מידע?!
לאחר קריאה מעמיקה, ובעזרת דו"ח היחידה הממשלתית לחופש המידע (קישור), עליו מתבססת הכתבה - זה הסיפור:
עובדת היחידה שיגרה בקשה לקבלת "דוח ממונה" משורה ארוכה של משרדי ממשלה ורשוית מקומיות. דוח זה הינו דו"ח שחובה על הרשויות לפרסם מדי שנה, דו"ח המרכז מידע על טיפולן בפניות לפי חוק חופש המידע.
בכתבה אנו מדווחים על כך שרבים מאוד מהגופים לא ענו לבקשה המסויימת הזאת.
אחרי שהבנתי, הנה מה שמוסתר מכם בכותרת, ו/או בכתבה:
מעיון בדו"ח היחידה עולה כי 79% מהרשויות פירסמו את דו"ח הממונה, אותו דוח שעובדת הרשות ביקשה לקבל, באתר האינטרנט שלהם.
במילים אחרות: רוב הרשויות שלפי הכותרת "מסתירות" מפרסמות את הסוד הכמוס בריש גלי.
זאת ועוד: בדו"ח היחידה, כמו גם בכתבה, מוזכר כי עיריית תל אביב, בין היתר, "טרם פירסמה את דיווח הממונה כנדרש בחוק", כלשון כותרת המשנה. בדקתי היום, הדו"ח כן מפורסם באתר עיריית תל אביב (קישור).
עובדה זו מעלה את השאלה - נכון למתי מעודכן דו"ח היחידה? האם ייתכן שהבקשה הוגשה כבר בתחילת 2017, מה שיסביר את העובדה שעיריית תל אביב טרם פירסמה (אז) את הדו"ח?
ועכשיו - לנתונים שקיימים בדו"ח, ומוסתרים מקוראי הכתבה:
82% מהבקשות המתקבלות ברשויות השונות נענות בחיוב, רק 6% נדחות.
שאר הבקשות נדחות עקב אי תשלום אגרה וסיבות אחרות.
למעשה: 92% מהבקשות המגיעות לכדי מענה מלא/חלקי/דחייה מסתיימות במענה מלא.
מבחינת זמן התגובה - נכון למועד נתוני הדו"ח (לא רשום מתי התקבלו הנתונים, זה אמור להיות אי שם במחצתי הראשונה של שנת 2017) רק ב-2% מהבקשות טרם הסתיים הטיפול.
עכשיו נסו לקשר את הנתונים האלו לכותרת.
נ.ב: מעניין להבין כיצד מצד אחד אנו רואים שברמה הסטטיסטית הרשויות מציגות ביצועים טובים בסך הכל, בעוד שברמת הבקשה הפרטית שהוגשה לקבלת מידע שזמין זוכה לנתונים כה נמוכים. יש כמה אפשרויות לבדוק ולהסביר את הפער הזה, חבל שהכתבה לא העלתה את השאלה הזו, המעניינת, ובחרה להציג נתונים שונים ובצורה מבלבלת.
