יום שני, 25 בספטמבר 2017

על מלחמת גירסאות מדומיינת

קראתי היום את הכתבה בTheMarker הטוענת לדרכי פעולה לא תקינות בהתנהלות של בזק למול לקוחות השוק הסיטונאי ("אמרתי לטכנאי בזק שאני מתקשר למשטרה. הוא ענה: 'יש לנו מלחמת עולם עם סלקום'", קישור).

בכתבה מתוארים מספר מקרים - אך רק באחד מהם מתוארת לכאורה פגיעה בלתי חוקית של בזק - שאר המקרים מתארים אינדיקציות לשירות יעיל ומהיר יותר ללקוחות בזק למול אלו של מנויי השוק הסיטונאי, אך לא מצביעים על כך שבזק מפרה את תנאי תיק השירות להם היא מחוייבת על פי משרד התקשורת.

וזה תיאור המקרה הבודד המתאר "טכנאי של בזק מבצע חבלה על חם", כלשון הכתבה:

יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

למה קופות החולים בגירעון - על הסיפור ושברו

שנה חדשה זה זמן טוב לסיכומים, וזה בדיוק מה שעשו במשרד הבריאות כאשר הוציאו "דוח מסכם על פעילות קופות החולים לשנת 2016".
כפי שניתן לראות בתחתית הפוסט, זהו דו"ח ארוך ומפורט, אותו פשוט לא הצליחו לעכל בTheMarker (קישור)


יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

על איורים ונתונים בTheMarker

זו לא הפעם הראשונה שאתייחס למחלקה הגרפית של TheMarker, ולקשר בינה ובין כותבי התוכן.
האיור בו פתחתי לקוח מתוך הכתבה "תשלומי ההשתתפות העצמית בבריאות פוחתים - וגירעון קופות החולים גדל" (קישור).
הכתבה מביאה נתונים מתוך דו"ח שפירסם משרד הבריאות על פעילות הקופות לשנה שעברה (2016) - וכשלעצמה יש בה כשלים רבים - אך פוסט זה מתייחס רק לאיור, ולהלן הביקורת:

יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

אחד מתוך שלוש או למול שלוש?

"

"הסיכוי להמיר דוח תנועה לאזהרה - 1:3" - כמה זה באחוזים? התשובה ברורה - 25%.



ואמחיש מתחום הכדורגל. 
נניח שמשחק הסתיים בתוצאה 3:1 - ברור שהקבוצה שהבקיעה שער אחד הבקיעה 25% מסך השערים במשחק, 1 מתוך 4 שערים שהובקעו בסך הכל במהלך המשחק.

אבל למרות שזה משהו שכל אדם מן השורה מבין, ושעל אחת כמה וכמה שהיה צפוי שמערכת עיתון כלכלי תדע זאת - מקריאת הכתבה (קישור) עולה שכוונת המשורר (אכן - משורר. כנראה שלא כלכלן) היא דווקא לשליש - אחד מתוך שלוש - לא אחד כנגד שלוש (כלומר - 1 מתוך 4).

אולי לכן זה כל כך "בלעדי".

יום שלישי, 5 בספטמבר 2017

ביקורת עמיתים - על סיקור השחיתות על ידי כתב העין השביעית


אתר העין השביעית הינו אתר חביב עלי ביותר. 

אתר זה הינו, ואצטט מהאתר "הזירה היחידה בישראל המוקדשת לביקורת על התקשורת". כמובן שמנסחי המשפט שכחו את הזירה הרותחת של בלוג זה, אך אין בכך מלגרוע מזכויותיו, ובהחלט יש לו.

לאחרונה פורסמה באתר כתבתו של איתמר ב"ז, "סגנית השר, השוחד והאתר של המדינה" (קישור).

המאמר מתמקד בפרשיות השוחד בו מואשמת השרה קירשנבאום - והוא מתקשר ל"ביקורת התקשורת" מכיוון שהשוחד שניתן לקירשנבאום היה מימון פרסום סמוי במערכות Ynet.

הביקורת של ב"ז על Ynet מסתכמת בעובדה שYnet לא הוסיף כיתוב בדבר היות הפרסומים פרסום סמוי, וכן בחוסר גילוי נאות בדבר זהות המפרסם - עמותת איילים.
ביקורת זו הינה מוצדקת בהחלט - אך לטעמי ממש לא הבעייה העיקרית, בראי ביקורת התקשורת.

אסביר, ואשתמש בדוגמא שהובאה בכתבה: בדוגמא שהובאה בכתבה, Ynet פירסמו את הכתבה המצורפת ("אל תוותרו כל כך מהר על המדינה שלכם", נכתבה על ידי פאינה קירשנבאום). התשלום על הכתבה נעשה על ידי עמותת איילים.

אני מצרף את הכתבה במלואה, קראו אותה. אין כל קשר, ולא לכאורה, בינה לבין עמותת איילים, עמותה העוסקת "בהקמה וניהול של כפרי סטודנטים בפריפריה".

אז מה יש כאן? פוליטיקאית, האמונה על הקופה הציבורית, מעבירה מאמר לפרסום והצ'ק, על סך עשרות אלפי שקלים, רשום על שם עמותה פרטית המתקיימת מכספי ציבור. ומה שמפריע לנו פה זה גילוי נאות?!

Ynet קיבלו צ'ק שרשום עליו באותיות של קידוש לבנה "אלו כספי שוחד", עצמו עיינים, והפקידו אותו בבנק.

אני לא רוצה לקבוע מסמרות בשאלה (המאוד מעניינת ורלוונטית) האם מעשה זה מציב את מערכת Ynet כשותפה (מבחינה חוקית) למעשה העבירה - אך לפחות מהבחינה של העין השביעית, אתר לביקורת התקשורת, זוהי נקודה מאוד חשובה - חשובה הרבה יותר מקיומו/סגנונו של הגילוי הנאות.