יום שלישי, 17 ביולי 2018

ההסתרה שבתוך ההסתרה

לקח לי הרבה זמן לצאת בפוסט על כתבתו צבי זרחיה מהיום (קישור), פשוט כי לא הצלחתי להבין אותה.
קוראיי היקרים, התמקדו בכותרת. מישהו מצליח להבין אותה? הרי בלכ שנה מוגשות אלפי בקשות לרשויות. האם אכן במחצית מהרשויות לא ענו לאף בקשת חופש מידע?!
לאחר קריאה מעמיקה, ובעזרת דו"ח היחידה הממשלתית לחופש המידע (קישור), עליו מתבססת הכתבה - זה הסיפור:

עובדת היחידה שיגרה בקשה לקבלת "דוח ממונה" משורה ארוכה של משרדי ממשלה ורשוית מקומיות. דוח זה הינו דו"ח שחובה על הרשויות לפרסם מדי שנה, דו"ח המרכז מידע על טיפולן בפניות לפי חוק חופש המידע.

בכתבה אנו מדווחים על כך שרבים מאוד מהגופים לא ענו לבקשה המסויימת הזאת.

אחרי שהבנתי, הנה מה שמוסתר מכם בכותרת, ו/או בכתבה:

מעיון בדו"ח היחידה עולה כי 79% מהרשויות פירסמו את דו"ח הממונה, אותו דוח שעובדת הרשות ביקשה לקבל, באתר האינטרנט שלהם.
במילים אחרות: רוב הרשויות שלפי הכותרת "מסתירות" מפרסמות את הסוד הכמוס בריש גלי.

זאת ועוד: בדו"ח היחידה, כמו גם בכתבה, מוזכר כי עיריית תל אביב, בין היתר, "טרם פירסמה את דיווח הממונה כנדרש בחוק", כלשון כותרת המשנה. בדקתי היום, הדו"ח כן מפורסם באתר עיריית תל אביב (קישור).

עובדה זו מעלה את השאלה - נכון למתי מעודכן דו"ח היחידה? האם ייתכן שהבקשה הוגשה כבר בתחילת 2017, מה שיסביר את העובדה שעיריית תל אביב טרם פירסמה (אז) את הדו"ח?

ועכשיו - לנתונים שקיימים בדו"ח, ומוסתרים מקוראי הכתבה:

82% מהבקשות המתקבלות ברשויות השונות נענות בחיוב, רק 6% נדחות.
שאר הבקשות נדחות עקב אי תשלום אגרה וסיבות אחרות.

למעשה: 92% מהבקשות המגיעות לכדי מענה מלא/חלקי/דחייה מסתיימות במענה מלא.

מבחינת זמן התגובה - נכון למועד נתוני הדו"ח  (לא רשום מתי התקבלו הנתונים, זה אמור להיות אי שם במחצתי הראשונה של שנת 2017) רק ב-2% מהבקשות טרם הסתיים הטיפול.

עכשיו נסו לקשר את הנתונים האלו לכותרת.

נ.ב: מעניין להבין כיצד מצד אחד אנו רואים שברמה הסטטיסטית הרשויות מציגות ביצועים טובים בסך הכל, בעוד שברמת הבקשה הפרטית שהוגשה לקבלת מידע שזמין זוכה לנתונים כה נמוכים. יש כמה אפשרויות לבדוק ולהסביר את הפער הזה, חבל שהכתבה לא העלתה את השאלה הזו, המעניינת, ובחרה להציג נתונים שונים ובצורה מבלבלת.

יום שלישי, 5 ביוני 2018

על הצגת נתוני אשראי צרכני בגלובס

קראתי את כתבתה של עירית אבישר, בה היא סוקרת את שוק האשראי הצרכני הבנקאי, ומגיעה למסקנה כי הסיכון גדל והריביות גדלות.

במסגרת הטיעון בדבר גידול הסיכון תפס את עיניי הקטע הבא:
"בשנה שעברה הפרישו הבנקים 1.3 מיליארד שקל להפסדי אשראי במשקי בית. העלייה בהפרשות להפסדי אשראי עמדה על 30-50% לעומת נתוני 2016 (הנתונים הם בנטרול בנק לאומי שהקטין חשיפה לאשראי הצרכני וכתוצאה מכך ההפרשות שלו היו נמוכות)."
מקצועית-כלכלית, זה משפט די מזעזע, משתי סיבות עצמאיות:
  1. השוואת הפסדי אשראי לא צריכה להיעשות בנתונים אבסולוטיים, היא צריכה להיבדק כאחוז מסך האשראי.
  2. החרגה של בנק שעתיד להשפיע על התוצאה לכיוון המנוגד לזו שאתה מצפה (ההחרגה של בנק לאומי מהחישוב) - היא פשע סטטיסטי.הדבר משול לסקר פוליטי ממנו יוחרגו כל תושבי הישובים הערבים, ואז לטעון להיחלשות כוחה הפוליטי של הרשימה הערבית המאוחדת.
כעת - נבדוק את הטיעון עצמו (זהירות, מספרים!):

בבנק הפועלים, הבנק הגדול במדינה, אכן עלתה ההוצאה בגין הפסד אשראי לציבור בשנת 2017 ביחס לשנת 2016 - 0.12% מסך החוב בהשוואה ל0.10% בשנת 2016 - עלייה של 20%.

בבנק לאומי - עליו נטען בכתבה כי דווקא בו לא חלה עלייה בהפרשות להפסדי אשראי - חלה עלייה גדולה אף יותר - עלייה של 26% (0.19% במקום 0.15%).

כלומר: לו הייתה הכתבת מציגה את הנתונים הרלוונטים - שיעור ההוצאות בגין אשראי, ולא את סך ההוצאות - הייתה יכולה לחזק את טענתה ולהראות שהתופעה עליה היא עומדת מתרחשת בכל הבנקים.

נ.ב: אני לא נכנס לשאלה האם אכן העלייה בהוצאות בגין הפסדי אשראי מצביעה על עלייה בסיכון או שמקורה בסיבות אחרות.































יום שלישי, 27 במרץ 2018

על שתי קונסוליות ושגרירות אחת

בכתבה שפורסמה היום בדה מרקר (קישור) אנו זוכים לשמוע על החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לתת פטור מהיתר בנייה לעבודות בנייה בקונסוליה האמריקאית, זאת על מנת לאפשר קיום דרישות ביטחון של גורמי אבטחה אמרקיאיים - מהלך שסופו הפיכת הקונסוליה בשכונת ארנונה למשכנה הזמני של שגרירות ארה"ב.

הכתבה הינה כתבת המשך לכתבה מלפני ימים מספר, שנכתבה גם היא על ידי יעל דרמל (קישור) שעסקה בעניין.

לפנייכם תמונות הקונסוליה האמריקאית בירושלים, משתי הכתבות:



ולתמיהה שלי: שתי הכתבות עוסקות באותו הבניין עצמו - הכיצד ייתכן שבכל כתבה מוצג בניין אחר?
ההסבר נעוץ בעובדה המעניינת כי לארה"ב יש שתי קונסוליות בירושלים - כאשר הבניין נשוא הכתבות הינו הבבניין שנמצא בשכונת ארנונה - כפי שפורט בהרחבה בשתי הכתבות.
כיצד ייתכן כי בכתבה מהיום, העוסקת בדרכי מילוט בשכונת ארנונה מציבה בניין (אגב, מאוד מוכר) מרחוב אגרון? שוב, חוסר מקצועיות....

יום חמישי, 11 בינואר 2018

מה עשתה מועצת העיתונות?

לאחרונה קיבלתי את פסק הדין של מועצת העיתונות בו הכריע בית הדין, בהכרעת דין הרחוקה כמזרח ממערב מהכרעת הדין הראשונה, כי Ynet לא הפרו את תקנון האתיקה (פרשת נקש, קישור).

אומנם הופתעתי מעוצמת הזיכוי - אך בהחלט לא הופתעתי מהשורה התחתונה שפטרה את Ynet מסנקציה.
למעשה הכרעה סופית זאת עולה בקנה אחד עם דברים שכתבתי בעבר על המועצה, בדבר רצונה לברוח מסנקציות (פושרות ככל שיהיו) כנגד גופי תקשורת, קישור לפוסט המקורי.

יש מספר סיבות לרצון זה, ואחזור על עיקרן (מומלץ לקרוא את הפוסט הזה המפרט בעניין):

יום רביעי, 3 בינואר 2018

על מה צופים החרדים שבתמונה

על מה צופים החרדים שבתמונה? כנראה על מה שניתן לראות מהמקום בו צולמה התמונה - כיפת הסלע, הר הזיתים, החומה המזרחית של הר הבית/העיר העתיקה, אולי נחל קדרון?
הכיתוב מתחת לתמונה דווקא טוען שהם צופים בכותל - אותו בכלל לא ניתן לראות מנקודה זו.
קישור לכתבה המקורית

יום ראשון, 31 בדצמבר 2017

הכרעת ערעור Ynet בפרשת נקש

תקציר, למי ששכח:

באוגוסט 2016 פורסמה בYnet סדרת כתבות בעניין גלית נקש, שהגיעה לארץ בלווית תינוקת, תוך הטענה כי מדובר על התינוקת שלה.

נקש, שסוקרה כמי שכל מבוקשה היה לעבור בדיקת רקמות על מנת להוכיח את טענתה, אכן עברה בדיקת רקמות, שהצביעה על כך שהיא אינה האם הביולוגית, אך מתוצאות הבדיקה עלה כי קרוב לוודאי שקרוב משפחתה מדרגה ראשונה הינה/הינו האב או האם, ואכן - בשלב זה אחיה של נקש הצהיר כי הוא האב, וכי הוא מבקש שלא לגרש את התינוקת מתוקף היותה בת לאב ישראלי.

הסיקור הYnet הסתיים בשלב בו התקבלה, באופן זמני, בקשתו של האב להתליית הגירוש עד לקבלת החלטה סופית בבית המשפט לענייני משפחה.

בYnet בחרו שלא לפרסם את העובדה כי תוצאות הבדיקה הראו כי נקש (הגברת) אינה האם, או לדווח על השינוי בגרסתה תוך טענה כי הוטל על העניין חיסיון, למרות שהחלטות בית המשפט פורסמו באתר בית המשפט.
מאידך - ולמררות החיסיון לכאורה - Ynet פרסמו בעמוד הראשי את העובדה כי התינוקת לא תגורש "עקב התפתחות משמעותית".

בפוסטים שכתבתי בזמנו (קישור לפוסט הראשון בעניין) עמדתי על הדיווח הסלקטיבי, ובעקבות פנייה שלי ניתנה הכרעה על ידי בית הדין לאתיקה שעל ידי מועצת העיתונות בעניין, קישור לפוסט+ההכרעה המלאה.

בהכרעת הדין נקבע, תוך התיחסות למגוון הכתבות, ותוך דיון מעמיק בניסוחים בכתבות כי Ynet הציגו חצאי אמיתות כך שהוצגה תמונה לא נכונה בפני הקוראים. 

בהתייחס לטענת החיסיון, נקבע בהכרעת הדין כי הוא נכון רק לתקופה מסויימת - ובמסגרת זמן זו Ynet פרסמו דברים שהיו תחת חיסיון, כך שהם פרסמו פרסום שאינו אחראי. הכרעה זו הינה בבחינת "כרה בור ונפל לתוכו" - בתלונתי כלל לא טענתי לטענת חיסיון. הרשעה זו ניתנה אך ורק מכיוון שבית הדין קיבל, חלקית, את טענת החיסיון שנטענה על ידי Ynet.

Ynet נדרשו לפרסם את עיקרי ההחלטה בעמוד הראשי באתר למשך 24 שעות.

וכעת, לפרק החדש:
Ynet ערערו על הכרעת הדין, וכעת קיבלתי לידי את ההכרעה החדשה, מצ"ב הנוסח המלא.

בהכרעת הדין נקבע, בקצרה, כי:

  1. אומנם הוצגו חצאי אמיתות בלבד, אך "זה בסדר". זו רשלנות סבירה.
  2. הם לא מתייחסים לטענת החיסיון שכן הם (בית הדין לאתיקה) לא מוסמכים לכך.
כיצד יש כזה פער בין שני פסקי דין? הנה תשובתי:

בהשוואת שתי הכרעות הדין ניתן לראות כי בעוד שההכרעה הראשונה התייחסה לתוכן של הכתבות - למידע שהופיע ולמידע שלא הופיע - הרי שבהכרעת הדין השנייה נעשו מאמצים מרובים להקטין את היריעה הנידונה.

  1. ההחלטה שלא לדון כלל בטענת החיסיון: טענת החיסיון הועלתה על ידי Ynet "רק כהסבר מדוע העיתונאי והעיתון לא יכלו לפרט את הכתוב בחוות הדעת שניתנה בקשר לתוצאות בדיקת הרקמות" כפי שנכתב בהכרעה השנייה. לכן הם פטורים מלהתעסק בטענה זו?! הרי ההסבר של Ynet הוא מהותי להכרעה. מדוע "רק כהסבר"?!
  2. צמצום ההתיחסות לכתבה אחת בלבד: מסיבה שאינה נהירה, ומבלי לפרט, הוצהר בהכרעה כי היא מתרכזת בכתבה שהתפרסמה בתאריך 11.8.2017 תחת הכותרת "התפתחות משמעותית". בכך "נשכחו" כתבות נוספות. סתם, ככה.
  3. הצגת הסיפור הכרונולוגי שלא כסדרו: בהכרעה השנייה משתמע כאילו לאחר קבלת תוצאות הבדיקה של האם טרם נודע לבית המשפט כי אחיה של נקש טוען לאבהות, ועל כן לא נשאלת השאלה מדוע הדבר לא פורסם בYnet. אך לא כך הדבר. טענת האבהות של אדון נקש עלתה עוד טרם הכתבה בה התמקדה ההכרעה השנייה בדבר ה"התפתחות המשמעותית".
  4. התמקדות בשאלת הניסוח במקום בתוכן: תלונתי התמקדה בעובדה שלא הוצגו עובדות רלוונטיות, אלא רק "חצאי אמיתות", כלשון התקנון. הכרעת הדין לקחה את השאלה ל"אם ניסוחה של הכתבה אכן מהווה עבירה על כללי האתיקה של מוצעת העיתונות", שאלה שתשובתה ברורה מאליו.
בהכרעה השנייה בחר בית הדין להתעלם מהאמירה הברורה, והכמעט טריוויאלית, שבהכרעה הראשונה:

"ככל שYnet סבור היה כי ההחלטה חסויה אסור היה לו לדווח מאום אודותיה, או למצער, מחויב היה להקפיד הקפדה יתרה כי מקצת הפרטים שפורסמו לא יביאו את הקורא לכלל הבנה מוטעית"

בעניין "אי התעסקות הטענת חיסיון שכן זה אינו בסמכותנו", איני מצליח להבין את הטענה הזו. לבית הדין לאתיקה אין כל סמכות חוקית בכלל. לא לקבוע שמישהו שיקר, לא לקבוע שמישהו גזען, לא לקבוע שמישהו פרסמם תמונה של קטין ועוד ועוד פרטים האסורים על פי חוק, ושאסורים גם על פי תקנון האתיקה, עליו בית הדין לאתיקה אמון.

אכן, מובן מאליו כי קביעה של בית הדין בדבר חיסיון אינה שוות ערך לקביעה של בית משפט שיעסוק בעניין לפי חוק העונשין - אך אין בכך לשלול את סמכותו של בית הדין לעניין קיום תקנון האתיקה, בוודאי שלא כאשר העניין הנידון אינו פרסום בלתי אחראי, אלא האם פורסמו כל העובדות שניתן היה לפרסם, עניין שלא נידון כלל בהכרעה השנייה, למרות שזהי ליבת התלונה שלי.



בשורה התחתונה, בYnet פורסמו חצאי אמיתות, בית הדין לא מוכן לבדוק מדוע.

נמשיך:
בהכרעה השנייה, ואף בראשונה, נקבע כי מדובר ברשלנות מהרף הנמוך.
אזכיר כי מדובר במקרה בו אין ספק כי העובדות שלא נכנסו לכתבה הינן "הפיל בחדר", מרכז הסיפור. זוהי "חוסר תשומת לב"? זוהי הסתרה מתוך "ניסוח לא מוצלח"?

עד כאן לעכשיו, בהמשך אספר לכם למה כל כך התאמצו שם להקטין את הסיפור ולהוציא את Ynet ללא כלום...






יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

על מה שעולה ועל מה שיורד

התמונה והכותרת הזו הופיעו כעת בעמוד הראשי של גלובס.
ואני תוהה לעצמי - כיצד ייתכן שהעליות היו עד 1.5%, בעוד שטבע עלתה ב-6%?
ה"דיווח השוטף" הזה, כלשונו, אינו אפשרי.

אני יודע, אני סתם אדם קטנוני שמפריעה לו עבודה עיתונאית רעה. מצטער.

מעניין להשוות את זה מול הכותרת הזאת, גם כן מעכשיו (קישור):


אז טבע עלתה או ירדה?

היא עלתה.

אז למה כתוב שהיא ירדה? כי בכתבה נכתב ש"טבע חזרה מניו יורק עם פער ארביטראז' שלילי של 1%" - ו"הבחור הזעצער" ראה את המשפט הזה והפך אותו לכותר.

עיתון כלכלי, לך תבין....