יום חמישי, 10 בינואר 2019

ממשלת מעבר?!

הבוקר YNET מלמדים אותנו לע כך שהשרה הדשה שאשא-ביטון תקבל 21 אלף שח על 4 חודשים של חוסר עשייה (קישור).

תהיתם מדוע מדובר על חוסר עשייה, ובכן, לפי YNET "בממשלת מעבר חל איסור לבצע דברים שלא בוצעו קודם", שזה די מדהים.
תחשבו על המשפט הזה, "דברים שלא בוצעו קודם" - הרי מה שבוצע, היה ועבר. מה שלא בוצע - כעת לכאורה אסור לעשות. אז אכן, אסור לעשות כלום.
האמת, כמובן הפוכה לחלוטין:

  1. לממשלת מעבר מותר לעשות הכל למעט דברים בודדים
  2. בכלל לא מדובר על ממשלת מעבר. ממשלת מעבר הינה ממשלה שאיבדה את אמון הכנסת, מה שלא קרה לממשלה הנוכחית. הממשלה הנוכחית הינה ממשלה רגילה, כאשר דווקא הכנסת היא זו שפוזרה. בימים אלו דווקא הממשלה היא זו שיכולה לבצע יותר מהכנסת, ובמילותיו של יו"ר הכנסת בעניין אחר 
"בתקופת פגרת בחירות ניתן להביא חוקים לדיון והצבעות במליאה אך ורק לבקשת הממשלה. יו״ר הכנסת יוכל להעלות את ההצעה האמורה, רק אם תתקבל בקשה רשמית מהממשלה" (קישור)
הכתבה נכתבה על ידי גד ליאור - מוותיקי הכתבים וראש המערכת  בירושלים, חבל. מביך.

יום שלישי, 20 בנובמבר 2018

"טעות טכנית" בערוץ 10

בימים אלו מערכות התקשורת חגגו את עניין "טיסת השבת" יש הדורשים את החרדים לגנאי, יש הדורשים את אל-על לגנאי, ויש המגנים את אלו ואלו כאחד.
לא אחזור על הסיפור - אזכיר רק כי במסגרת הסיפור נטען כי נוסעים חרדים הפעילו אלימות כלפי צוות האוויר. (קישורים להרחבה YNET, כיכר השבת).
אני כהרגלי לא אתעסק בסיפור, אעסוק בסיקור.


היום קראתי בערוץ 7 כי בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, לקחו סרטון שצולם על ידי עיתונאי חרדי שבמקרה היה בטיסה, בו צולמו חרדים שרים שירי שבת - והחליפו את פס-הקול הפסטורלי בפסקול של צעקות וויכוחים.
מעשה שכזה הינו מעשה זיוף ב"קום עשה" - המתרחש ימים ספורים בלבד אחרי שבית המשפט אישר פיטורי כתב ידיעות אחרונות לשעבר צחי כהן לאחר שפרסם כתבה ללא  עריכת בדיקות מהימנות מתאימות - חיפף בתחקירו (קישור).

הייתי בטוח כי על מעשה רמייה שכזה תגיע תגובה חריפה ביותר הן מצד ערוץ עשר, שיתנער מהמעשה ויפטר את האחראי למעשה הרמייה, והן מצד שאר כלי התקשורת שבהחלט פינו זמן מסך לטובת הסיפור.

את האמת? טעיתי.

ערוץ 10 בתגובתו לא הכחיש את המעשה. הודה בכל העובדות, אך טען כי מדובר על "תקלה טכנית" - כיצד תקלה טכנית מצליחה לחבר בצורה מושלמת בין אודיו ווידאו? לערוץ 10 הפיתרונים.

ובשדה התקשורת:
כאמור, הידיעה פורסמה בהבלטה בערוץ 7 ובשאר "המקומות הצפויים" למשל בכיכר השבת ובהקול היהודי, אבל רק אצלהם.
ב-YNET שפירסמו לראשונה את סיפור ההתפרעות לכאורה, כמו גם כתבות המשך רבות בעניין, לא מצאתי כל התייחסות לכך.

גם באתר העין השביעית - המסקר פרשיות כגון אלו - לא מצאתי כל התייחסות.

הייתכן כי האחראי על הזיוף לא יתן את הדין?!

הייתכן כי ערוץ 10 אכן "יצא ידי חובה" בטענה בעלמא בדבר "טעות טכנית"?!




יום שלישי, 17 ביולי 2018

ההסתרה שבתוך ההסתרה

לקח לי הרבה זמן לצאת בפוסט על כתבתו צבי זרחיה מהיום (קישור), פשוט כי לא הצלחתי להבין אותה.
קוראיי היקרים, התמקדו בכותרת. מישהו מצליח להבין אותה? הרי בלכ שנה מוגשות אלפי בקשות לרשויות. האם אכן במחצית מהרשויות לא ענו לאף בקשת חופש מידע?!
לאחר קריאה מעמיקה, ובעזרת דו"ח היחידה הממשלתית לחופש המידע (קישור), עליו מתבססת הכתבה - זה הסיפור:

עובדת היחידה שיגרה בקשה לקבלת "דוח ממונה" משורה ארוכה של משרדי ממשלה ורשוית מקומיות. דוח זה הינו דו"ח שחובה על הרשויות לפרסם מדי שנה, דו"ח המרכז מידע על טיפולן בפניות לפי חוק חופש המידע.

בכתבה אנו מדווחים על כך שרבים מאוד מהגופים לא ענו לבקשה המסויימת הזאת.

אחרי שהבנתי, הנה מה שמוסתר מכם בכותרת, ו/או בכתבה:

מעיון בדו"ח היחידה עולה כי 79% מהרשויות פירסמו את דו"ח הממונה, אותו דוח שעובדת הרשות ביקשה לקבל, באתר האינטרנט שלהם.
במילים אחרות: רוב הרשויות שלפי הכותרת "מסתירות" מפרסמות את הסוד הכמוס בריש גלי.

זאת ועוד: בדו"ח היחידה, כמו גם בכתבה, מוזכר כי עיריית תל אביב, בין היתר, "טרם פירסמה את דיווח הממונה כנדרש בחוק", כלשון כותרת המשנה. בדקתי היום, הדו"ח כן מפורסם באתר עיריית תל אביב (קישור).

עובדה זו מעלה את השאלה - נכון למתי מעודכן דו"ח היחידה? האם ייתכן שהבקשה הוגשה כבר בתחילת 2017, מה שיסביר את העובדה שעיריית תל אביב טרם פירסמה (אז) את הדו"ח?

ועכשיו - לנתונים שקיימים בדו"ח, ומוסתרים מקוראי הכתבה:

82% מהבקשות המתקבלות ברשויות השונות נענות בחיוב, רק 6% נדחות.
שאר הבקשות נדחות עקב אי תשלום אגרה וסיבות אחרות.

למעשה: 92% מהבקשות המגיעות לכדי מענה מלא/חלקי/דחייה מסתיימות במענה מלא.

מבחינת זמן התגובה - נכון למועד נתוני הדו"ח  (לא רשום מתי התקבלו הנתונים, זה אמור להיות אי שם במחצתי הראשונה של שנת 2017) רק ב-2% מהבקשות טרם הסתיים הטיפול.

עכשיו נסו לקשר את הנתונים האלו לכותרת.

נ.ב: מעניין להבין כיצד מצד אחד אנו רואים שברמה הסטטיסטית הרשויות מציגות ביצועים טובים בסך הכל, בעוד שברמת הבקשה הפרטית שהוגשה לקבלת מידע שזמין זוכה לנתונים כה נמוכים. יש כמה אפשרויות לבדוק ולהסביר את הפער הזה, חבל שהכתבה לא העלתה את השאלה הזו, המעניינת, ובחרה להציג נתונים שונים ובצורה מבלבלת.

יום שלישי, 5 ביוני 2018

על הצגת נתוני אשראי צרכני בגלובס

קראתי את כתבתה של עירית אבישר, בה היא סוקרת את שוק האשראי הצרכני הבנקאי, ומגיעה למסקנה כי הסיכון גדל והריביות גדלות.

במסגרת הטיעון בדבר גידול הסיכון תפס את עיניי הקטע הבא:
"בשנה שעברה הפרישו הבנקים 1.3 מיליארד שקל להפסדי אשראי במשקי בית. העלייה בהפרשות להפסדי אשראי עמדה על 30-50% לעומת נתוני 2016 (הנתונים הם בנטרול בנק לאומי שהקטין חשיפה לאשראי הצרכני וכתוצאה מכך ההפרשות שלו היו נמוכות)."
מקצועית-כלכלית, זה משפט די מזעזע, משתי סיבות עצמאיות:
  1. השוואת הפסדי אשראי לא צריכה להיעשות בנתונים אבסולוטיים, היא צריכה להיבדק כאחוז מסך האשראי.
  2. החרגה של בנק שעתיד להשפיע על התוצאה לכיוון המנוגד לזו שאתה מצפה (ההחרגה של בנק לאומי מהחישוב) - היא פשע סטטיסטי.הדבר משול לסקר פוליטי ממנו יוחרגו כל תושבי הישובים הערבים, ואז לטעון להיחלשות כוחה הפוליטי של הרשימה הערבית המאוחדת.
כעת - נבדוק את הטיעון עצמו (זהירות, מספרים!):

בבנק הפועלים, הבנק הגדול במדינה, אכן עלתה ההוצאה בגין הפסד אשראי לציבור בשנת 2017 ביחס לשנת 2016 - 0.12% מסך החוב בהשוואה ל0.10% בשנת 2016 - עלייה של 20%.

בבנק לאומי - עליו נטען בכתבה כי דווקא בו לא חלה עלייה בהפרשות להפסדי אשראי - חלה עלייה גדולה אף יותר - עלייה של 26% (0.19% במקום 0.15%).

כלומר: לו הייתה הכתבת מציגה את הנתונים הרלוונטים - שיעור ההוצאות בגין אשראי, ולא את סך ההוצאות - הייתה יכולה לחזק את טענתה ולהראות שהתופעה עליה היא עומדת מתרחשת בכל הבנקים.

נ.ב: אני לא נכנס לשאלה האם אכן העלייה בהוצאות בגין הפסדי אשראי מצביעה על עלייה בסיכון או שמקורה בסיבות אחרות.































יום שלישי, 27 במרץ 2018

על שתי קונסוליות ושגרירות אחת

בכתבה שפורסמה היום בדה מרקר (קישור) אנו זוכים לשמוע על החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לתת פטור מהיתר בנייה לעבודות בנייה בקונסוליה האמריקאית, זאת על מנת לאפשר קיום דרישות ביטחון של גורמי אבטחה אמרקיאיים - מהלך שסופו הפיכת הקונסוליה בשכונת ארנונה למשכנה הזמני של שגרירות ארה"ב.

הכתבה הינה כתבת המשך לכתבה מלפני ימים מספר, שנכתבה גם היא על ידי יעל דרמל (קישור) שעסקה בעניין.

לפנייכם תמונות הקונסוליה האמריקאית בירושלים, משתי הכתבות:



ולתמיהה שלי: שתי הכתבות עוסקות באותו הבניין עצמו - הכיצד ייתכן שבכל כתבה מוצג בניין אחר?
ההסבר נעוץ בעובדה המעניינת כי לארה"ב יש שתי קונסוליות בירושלים - כאשר הבניין נשוא הכתבות הינו הבבניין שנמצא בשכונת ארנונה - כפי שפורט בהרחבה בשתי הכתבות.
כיצד ייתכן כי בכתבה מהיום, העוסקת בדרכי מילוט בשכונת ארנונה מציבה בניין (אגב, מאוד מוכר) מרחוב אגרון? שוב, חוסר מקצועיות....

יום חמישי, 11 בינואר 2018

מה עשתה מועצת העיתונות?

לאחרונה קיבלתי את פסק הדין של מועצת העיתונות בו הכריע בית הדין, בהכרעת דין הרחוקה כמזרח ממערב מהכרעת הדין הראשונה, כי Ynet לא הפרו את תקנון האתיקה (פרשת נקש, קישור).

אומנם הופתעתי מעוצמת הזיכוי - אך בהחלט לא הופתעתי מהשורה התחתונה שפטרה את Ynet מסנקציה.
למעשה הכרעה סופית זאת עולה בקנה אחד עם דברים שכתבתי בעבר על המועצה, בדבר רצונה לברוח מסנקציות (פושרות ככל שיהיו) כנגד גופי תקשורת, קישור לפוסט המקורי.

יש מספר סיבות לרצון זה, ואחזור על עיקרן (מומלץ לקרוא את הפוסט הזה המפרט בעניין):

יום רביעי, 3 בינואר 2018

על מה צופים החרדים שבתמונה

על מה צופים החרדים שבתמונה? כנראה על מה שניתן לראות מהמקום בו צולמה התמונה - כיפת הסלע, הר הזיתים, החומה המזרחית של הר הבית/העיר העתיקה, אולי נחל קדרון?
הכיתוב מתחת לתמונה דווקא טוען שהם צופים בכותל - אותו בכלל לא ניתן לראות מנקודה זו.
קישור לכתבה המקורית