יום שלישי, 5 במאי 2015

רגולציה בשוק זול: עובדות הסקות ומסקנות.



מבין שלל הידיעות שריפרפתי עליהן היום, צדה את עיני דווקא כתבה בעניין משני. לא קואליציה, וגם לא אירן.


מכיוון שכאדם נטול רכב ידיעותיי בתחום חלשות ביותר, נכנסתי. יום ללא לימוד הוא יום מבוזבז.

הכתבה – למי שאינו מעוניין לקרוא אותה בעצמו (חבל, דווקא מומלץ שלא להאמין למה שאני אכתוב בשמה. תמיד כדאי לוודא!) פותחת באבחנה כי היקף שיווק הרכב בארץ הינו מדד אמין למצב הרוח וכמדד כלכלי למשק הישראלי.
אולם, מכיוון שבתקופה האחרונה חלק גדל יותר מבעבר מסך הרכבים שנרכשו על ידי חברות הליסינג הינן מכוניות שנועדו למכירה אי שם בעתיד, ולא להחכרה, "מכוניות חדשות ללא ק"מ" (מקור: "בענף הרכב מעריכים") – הרי שנתוני השיווק כבר אינם יכולים לשמש כמדד לכמה מכוניות נמכרו לשימוש, ומשכך אינו יכול לשמש כמדד למצב הרוח שלנו, האזרחים. אבוי. כמה נורא.
לא לזלזל – הכתבה אינה מתבססת רק על "הערכות מענף הרכב" הסוברות כי אחוז המכוניות שנקנות שלא לצורכי החכרה עלו מ7-8% אשתקד לכדי 10-12% השנה.
בנסוף למקור המהימן דלעיל -  ישנו ניתוח מתמטי מורכב המנרמל ("אלימינציה". נראה אתכם אומרים שהכתבה לא מקצועית כאשר משתמשים במינוחים שכאלו!) נתון זה בצורות שונות – ובהם התייחסות לשוק המכוניות הפרטיות בלבד (שכן בשאר אין מכירות של חדשות ללא ק"מ), וללא הונדה וטויוטה (בהם גם לא קיים שוק שכזה).
באמצעות חישוב זה מסתבר לכתב (דובי בן גדליהו) כי בפילוחים מסויימים, 1 מכל חמש מכוניות ששווקו נמכרה "למלאי", ולא לשימוש.

זו כתבה מדהימה, אין מה לומר. כל כולה הצגת נתונים חלקית, הסקות שגויות ומסקנות בלתי רלוונטיות.
אנסה להסביר, ואתחיל מהפרטים הקטנוניים. את העיקר אשמור לסוף.

זה מתחיל בנתון הבסיסי לפיו יחס המכוניות שנמכר "למלאי" עלה ביחס לשנה שעברה. מלבד אותה "הערכה" בענף הרכב אין לדבר כל מקור. ישנו ניסיון להסביר את זה בריבית אפסית. הסבר זה תופס לכלל השוק, בכל זאת האינפלציה במשק לא קופצת – כך שטיעון זה נופל.
ניסיון נוסף להסביר "עובדה" זאת הוא פערי המטבע המאפשרים ליבואנים לתת הנחות גדולות יותר. אכן, ייתכן שבעקבות שינוי שערי מטבע יש ליבואנים אפשרות לתת הנחות גדולות יותר. ייתכן שהם אכן יעשו זאת. ייתכן שהנחות גדולות יותר יגרמו לחברות הליסינג לשקול רכישה של מכוניות למלאי – ולא לשיווק. ואם כל זה יקרה, ייתכן והם יעשו זאת. אבל אין פה קצת יותר מדי הנחות לא ידועות? האם ייתכן שחברות הליסינג דווקא לוקחות בחשבון איתנות פיננסית, ולא יקנו מכוניות רבות יותר למלאי? או שזה כבר לא ייתכן?

הניתוח המתמטי. הכתב משער כי העלייה בשיווק נוצרה (לפחות בחלקה) מעלייה ברכישת מכוניות פרטיות לצורכי מלאי ולא לצורכי שיווק. הלכתי לבדוק את זה לפי נתוני מסירת הרכבים של איגוד יבואני הרכב, לחודשים ינואר-אפריל 2015 (ראו כאן).
מסתבר בבדיקה הפשוטה הזאת שבכל אחד מארבעת החודשים הללו שיווק המכוניות הפרטיות עלה בשיעור נמוך יותר מאשר העלייה הכללית.
כך למשל בחודש ינואר שווקו כ24% יותר מכוניות מאשר בינואר 2014.
אולם, בעוד שרכבי SUV (רכבי ספורט למינהם) הייתה עלייה של 49%, ו51% יותר טנדרים. דווקא רכבים פרטיים עלו רק ב19%.
התוצאות בשאר החודשים דומות.
בבדיקה פשוטה וטריוויאלית, מסתבר שההשערות עליהן נתבסס הכאילו חישוב – שגויות.
ניתן להמשיך ולדון בנקודות כאלו או אחרות (ראו למשל בפסקה שמתחילה ב"בהערת אגב נציין...", הערת אגב שלא מוכנסת לחישוב המתמטי. זה לא משרת את המטרה) אך זה מיותר. אין במאמר ולו נתון אחד הניתן לבקרה אובייקטיבית.

וההסקות. בא נניח שאכן חברות הליסינג קנו יותר רכבים שלא לצורך החכרה. האם הן אכן שוכבות להן כאבן שאין לה הופכין?
כבר במאמר עצמו נכתב כי החברות מוכרות כבר את דגמי 2015 – הן ממש לא מעלות אבק. הן נמכרות לאזרחים בעלי מצב רוח מצויין.
מדוע, בבואנו למדוד את מצב הרוח הלאומי, מעניין אותנו לדעת האם האזרח בעל מצב הרוח המאושר קונה את רכבו החדש דרך יבואן רשמי או דרך חברת ליסינג? הדבר חסר כל משמעות לדידנו.

והמסקנות, החלק הכי מזעזע במאמר.
מסקנתו היא שמספר המכוניות ששווקו אינו יכול להיות מדד אמין כפי שהיה בעבר למצב הרוח הלאומי.
מסקנתו היא שהמחירונים "הרישמיים" (לוי יצחק הוא ישות רישמית?!) למכוניות המשומשות כבר לא רלוונטיים.
מסקנתו היא שמכיוון שחברות הביטוח עדיין מתייחסות למחירונים הלא רלוונטיים, ומכיוון שגם בהנפקות לבורסה עדיין מתייחסים למחירון הלא רלוונטי הרי שיש צורך דחוף ב....

התערבות רגולטורית שתוודע שהמחירים יעלו והמחירונים יחזרו להיות רלוונטים.
לא עדיף שחברות הביטוח והבורסה יעדכנו את הערכות השווי שלהן לפי המצב האמיתי?

אין מילים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה