ניתוח משפטי מזעזע באתר מידה

תחת הכותרת  "רכוש פרטי בן 170 שנה? הצחקתם את ממשלת צרפת" (קישור) מתאר מיכאל דבורין כיצד ממשלת צרפת מחרימה בכח כתבי יד מקוריים של אחד מגדולי סופרי צרפת, להלן vאמלוק:
הסופר הידוע פרנסואה רנה דה־שאטובריאן הפקיד את כתב היד של זכורונותיו בידי נוטריון, ונפטר כעבור שנה.
לאחר כ-170 שנה צאצא הנוטריון, שהוא בעל המשרד כיום, מחליט שנמאס לו לשמור כתבי יד ללא דורש, ומבקש למכור את כתב היד - המוערך בשווי של כחצי מיליון דולר - במכירה פומבית.
התביעה הצרפתית מתערבת, בית המשפט מונע את המכירה ומחייב
את הנוטריון בהוצאות משפט.
קראו את כותרת המשנה של הכתבה - ממש לקרוא ולא להאמין - הכיצד אחת הדמוקרטיות הראשונות בעולם נוהגת כך?!
כיצד ייתכן שממשלת צרפת אינה מכבדת את זכות הקניין הקיימת בידי המוכר מזה 170 שנה?

כמובן שזה ממש "לא להאמין", ואכן לא האמנתי.
מקריאה בין השורות, תוך הסתייעות בכתבה בעניין שפורסמה בBBC (קישור), אתאר את אותו הסיפור במילים שונות.

לפני כ-170 שנה הפקיד הסופר הידוע את כתב היד בנאמנות שנשמרה לאורך השנים. לאחרונה - לאור סיסכוך ירושה בין יורשי הסופר ולאור הערכת השווי הגדולה של כתבי היד החליט הנוטריון - שאשתו משתייכת לאחד הענפים של יורשי הסופר - למכור את כתב היד על דעת עצמו, תוך נישול שאר חלקי המשפחה מרכושם.
המוכר ניסה להצדיק החלטתו בכך שהרכוש הינו "רכוש נטוש", למרות שזהות הטוענים לירושה ידועה.
רק ברגע האחרון, לאור התערבות מערכת החוק הצרפתית, נמנעה המכירה שהייתה מותירה את הטוענים לירושה בחוסר כל - זאת עד לקבלת החלטה בדבר זהות היורש החוקי.

אזקק את הבעיות העובדתיות בכתבה (מעבר להטייה):

1. בעוד לפי הכתבה/כותתר משמע כי כתבי היד הינם הרכוש הפרטי של הנוטריון מזה 170 שנה - אין חולק כי זה לא נכון. לפי הירושה והנטישה לכאורה של הרכוש, זה היה של הסופר.
2. הכתבה משתמשת המונח "החרמה בכח" - הרכוש לא הוחרם-הולאם. הוא  פשוט מחכה להחלטה שיפוטית שתכריע לידי אילו ידיים פרטיות הוא יגיע - לאיזה יורש הוא יגיע.

למערכת מידה, אסיים בציטוט מתוך כתביו של הסופר, פרנסואה רנה דה שאטובריאן: "מי שמפחד להביע חרטה אינו קוטף כל פרי משגיאותיו" (מתוך ויקיציטוט).