יום שישי, 4 באפריל 2014

קצת על מה שלא כותבים בחלק מהמקומות...

כולנו יודעים שפעמים רבות מקריאת ידיעה מסויימת ניתן להבין מה דעת הכתב המנסח. כך אנחנו לא מופתעים לגלות בכתבותיו של גדעון לוי וניר חסון התנסחות שונה מזו שנמצא בכתבות מקבילות במקור ראשון, וזו רק דוגמא אחת מיני רבות, כמובן. הידע הזה מאפשר לקורא הזהיר "לפלטר" את המאמר, ולהבין גם את מה שלא נכתב בין השורות - וזאת בעיקר הודות לכך שהכתבות כיום מקפידות להביא את העובדות (לרוב) כהוויתן, ועיקר השוני מתמקד בצבע ובסגנון העוטף את העובדות.

אבל יש פרמטר נוסף בו מערכות העיתונים יכולות לשחק מעבר לסגנון - הבחירה אילו עובדות לציין בכתבה - ובמקרי קיצון - האם בכלל לפרסם את הכתבה. וזה המקרה עליו אכתוב הפעם.

הובא לידיעתי מאמר חדשות שפורסם באתר סרוגים המתאר את סילוקם של פעילי שמאל מסביבת בית השלום בחברון, מכיוון שהפגנות אלו פוגעות במרקמי השכנות הטובה בין היהודים והערבים באזור.

אציין, מה שרלוונטי להמשך הפוסט, כי את המשפט האחרון התלבטתי כיצד לרשום - מכיוון שכידוע הכינוי "בית השלום" הוא הכינוי שניתן לבית על ידי בעליו היהודים ה"מתנחלים"- בעוד שבפי רוב כלי התקשורת הוא נקרא דווקא בכינוי שנתין לו על ידי אנשים השמאל, "בית המריבה". לבסוף החלטתי להתסמך על ויקיפדיה, ובחרתי במונח "בית השלום".

בכל מקרה, נחזור לענייננו. בית השלום הינו מבנה שזכה לכותרות והפגנות רבות בחברה הישראלית לאורך השנים האחרונות, וטבעי היה בעיני שמקרה בו דווקא התושבים הערבים הם אלו המגרשים את הפעילים שלכאורה באו לתמוך בהם עצמם - יזכה לכותרות, או לפחות לכתבות, בערוצי התקשורת המרכזיים. לכן, הופתעתי שלא ראיתי כתבות שכאלו עד שנכנסתי לאותו אתר נידח, יחסית.

כהרגלי, נכנסתי לגוגל.

בגוגל חיפשתי אחר דפים המכילים את המילים "בית המריבה חברון", מהימים האחרונים. כצפוי, בחיפוש זה לא מצאתי את הכתבה שקראתי באתר "סרוגים" - שם השתמשו במונח "בית השלום". אבל הוא גם לא הניב כל תוצאה בYnet, או בNRG, בMAKO או הארץ. למעשה - הוא לא הניב לי כל תוצאה שהיא הקשורה להפגנה זו בכלל.

לעומת את, כאשר שיניתי את החיפוש ל"בית השלום חברון" מצאתי שפע של כתבות, מעבר לזו שבסרוגים. למשל: מצאתי ברדיו קול חי, בערוץ 7 ובאתר כיפה.

מסתבר שרק אלו שבוחרים בכינוי "בית השלום" בוחרים לכתוב על מקרה זה. עיתונאים שחושבים שהמקום הינו "בית מריבה", חושבים שאין צורך לספר לנו על דו קיום חי וקיים בחברון.

מקרה זה הוא מקרה בוחן טוב במיוחד לעניינו, בגלל צירוף נדיר של שני מאפיינים. מחד, הדסקים השונים אינם יכולים לנסות ולהסתיר את דעתם האישית - הם חייבים היו, לאורך השנים האחרונות, להחליט האם להשתמש במונח "בית המריבה" או "בית השלום". מאידך, רק מערכות עיתונים ואתרים שבחרו בביטוי "בית השלום", בחרו לפרסם את הסיפור העסיסי על דחייתם של "פעילי השלום/המריבה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה