בכתבתה "(עוד) עמלה קטנה ומרגיזה בחסות המפקחת על הבנקים" מספרת לנו מיכל רז חיימוביץ על פנייתו של לקוח בנק הפועלים המתלונן על עמלה ששילם כשמשך כסף בכספומט של בנק לאומי.
המדובר על עמלה הנגבית מכל כספומט שאינו צמוד לסניף בנק כלשהו - בין אם מדובר על כספומט של חברה פרטית, של בנק מסחרי כלשהו או אף מכספומט של הבנק בו מתנהל חשבונו של המושך. כל עוד הכספומט אינו צמוד לסניף בנק - יש עמלה (העלויות משתנות בין הסוגים השונים).
כפי שמתואר בתגובת בנק ישראל המובאת בכתבה, לעמלה הזאת יש הגיון כלכלי הנובע מעלויות גבוהות יותר לכספומט שאינו צמוד לבנק - ולכן, בעצם, כל הסיפור לא מעניין.
אז איך הופכים את הסיפור למעניין, אך מבלי שהכתבת תאמר דבר שאינו אמת? פשוט מאוד.
1. לאורך הכתבה הכתבת אינה מציינת שהמשיכה נעשתה מבנקט שאינו צמוד לסניף בנק.
2. הכתבת מדגישה את העובדה שהבנקט היה של בנק לאומי, בעוד הלקוח הינו לקוח של בנק הפועלים. זו עובדה לא רלוונטית, שהרי גם לו היה מושך כסף מבנקט מרוחק של בנק הפועלים היה משלם עמלת משיכה מכספומט מרוחק - אך היא נותנת את התחושה שהמדובר על עמלה "טכנית", ללא הגיון כלכלי.
3. היא כותבת בפירוש כי "...האם מדובר בעוד שיטה של הבנק להתעשר על גב הלקוחות בטענות שונות ומשונות... אין לזה שום הצדקה כלכלית ובזיון שבכלל מאשרים עמלה כזו". זהו משפט שאינו אמת. זו לא טענה שונה ומשונה, ויש לזה הגיון כלכלי. לכן, משפט זה מצוטט מפי הלקוח, והכתבת לא "חותמת" עליו. במקום שהכתבת תתקן את הפונה אליה, היא מביאה את דבריו כלשונם ובכך נמנעת מלכתוב דברי שקר בשמה שלה מחד, אך מעבירה לקורא את המסר המוטעה, ו"בונה סיפור", מאידך.
כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת - הראשון שנפל ברשתה היה העורך, שהיה עליו לנסח כותרת משנה - בה נכתב כי המשיכה בוצעה מסניף. בנוסף, טעה העורך והבין כי המדובר על עמלת "משיכה מסניף מרוחק" - זוהי טעות. אין עמלה על משיכה מסניף מרוחק, רק על משיכה מבנקט המרוחק מסניף. עמלה זו נקראת "משיכת מזומן ממכשיר מרוחק"
תכל'ס, צודק העורך. קשה להבין את זה אחרת - למרות שעובדתית לא נטען בפירוש כי המשיכה בוצעה מסניף. מפלאי הלוליינות העיתונאית.
