על נכים וקצבאות בגלובס

לפני כשבוע פורסמה הכתבה הזאת בגלובס (קישור), כמה מילים על הכתבה.

אשתדל שלא להתייחס לגופו של הדיון בעניין הקצבאות, שאינו מעניינו של הבלוג - אלא רק לסיקור המתבצע בכתבה:

1. כותרת המשנה: בפתיחת הכתבה מוצגת לנו הגב' נחמיאס כמי שיש לה סיבות רבות לקבלת קצבת נכות מוגדלת - אך היא מקבלת רק 2589 ש"ח לחודש. דא עקא, בכל שלל הפרטים אודותיה, אין אף לא פרט אחת המזכה, כשלעצמו, בקצבת נכות. למעשה: מקריאת כותרת המשנה ניתן לחשוב כי נחמיאס מקבלת קצבה שלא כדין. קצבת נכות אישית אינה ניתנת על ניתוחים שנעשו, על גידולים סרטנים שהיו בעבר (גם בהווה לא תמיד), על גידול ילד נכה (עליו מן הסתם קיבלה בזמנו גמלה נפרדת), או על מות ילדים בגיל צעיר ומסירת הנכד לידי הרווחה. הפרטים הרלוונטיים (יכולת התניידות, יכולת עבודה וכד') חסרים. לא ציפיתי לחוות דעת מומחה בדבר המצב הרפואי המסויים שלה - אך ניתן היה לספק נתונים רלוונטים יותר, בסגנון "X אחוזי נכות ורק Y ש"ח". הכותרת המציינת "100% נכות" אינה (לגמרי) רלוונטית, שכן היא מתייחסת לנכות כללית, לא לנכות רפואית.
2. מקריאת הכתבה עצמה עולה כי לנחמיאס נקבעו אחוזי נכות כללית ורפואית - אך עיקר תלונתה אינו בגובה הקצבה, כי עם בגובה אחוזי הנכות שנקבעו לה. כפי שציינתי - 100% הנכות הכללית אינם לגמרי לרוונטים, מכיוון שהעובדה שיש לה "רק" 70% נכות ניידות, ולא 80% - מפחיתה מקצבתה קרוב ל200 שח לחודש. אך בגלובס, במקום לנתב את הכתבה למקום אליו מקרה נחמיאס באמת מתייחס - מלחמה על שיעור אחוזי הנכות - ניתבו את הכתבה למלחמה על גובה הקצבה (נכון, ייתכן וגם נחמיאס עושה זאת, אבל הבלוג לא עוסק בה).

אחד מתוך שלוש או למול שלוש?

"

"הסיכוי להמיר דוח תנועה לאזהרה - 1:3" - כמה זה באחוזים? התשובה ברורה - 25%.

ואמחיש מתחום הכדורגל. 

נניח שמשחק הסתיים בתוצאה 3:1 - ברור שהקבוצה שהבקיעה שער אחד הבקיעה 25% מסך השערים במשחק, 1 מתוך 4 שערים שהובקעו בסך הכל במהלך המשחק.

אבל למרות שזה משהו שכל אדם מן השורה מבין, ושעל אחת כמה וכמה שהיה צפוי שמערכת עיתון כלכלי תדע זאת - מקריאת הכתבה (קישור) עולה שכוונת המשורר (אכן - משורר. כנראה שלא כלכלן) היא דווקא לשליש - אחד מתוך שלוש - לא אחד כנגד שלוש (כלומר - 1 מתוך 4).

אולי לכן זה כל כך "בלעדי".

העובדות האמיתיות מול אלו שלא

לפני מספר חודשים כתבתי פוסט בו ציינתי שתי דוגמאות לפירסומים המתארים לכאורה עובדות, שאין בהן כל עובדה התומכת בכותרת של הידיעה ("האם פירסום צריך להישען על עובדות", קישור).

אחת הדוגמאות הייתה דיווח על דחיית פתיחת הרכבת המהירה בקו ירושלים-ת"א.

הכתבה דאז תיארה בעיות והסיקה עובדתית-חד-משעית כי הפתיחה תידחה בחצי שנה, על אף תגבותה הרשמית של הנהלת הרכבת כי "למִנהלת הפרויקט יש פתרונות וחלופות למהמורות אלה, לפיכך רכבת ישראל דבקה בלו"ז המתוכנן להפעלת הקו המהיר"

והנה (גלובס, קישור), אנחנו מדווחים בימים אלו כי רכבת ישראל אכן מקדמת פיתרונות אחרים.
מסקנה: כשקוראים כתבה - קראו עובדות ותגובות.

נ.ב: אני לא יודע מתי באמת יפתח הקו - אבל אני יודע שהתגובה של הרכבת לא קיבלה את הביטוי המלא בשאלת מועד פתיחת הקו, כפי שבאה לידי ביטוי בכתבה.

הכתבת של גלובס בלבלה אפילו את העורך!

בכתבתה "(עוד) עמלה קטנה ומרגיזה בחסות המפקחת על הבנקים" מספרת לנו מיכל רז חיימוביץ על פנייתו של לקוח בנק הפועלים המתלונן על עמלה ששילם כשמשך כסף בכספומט של בנק לאומי.

המדובר על עמלה הנגבית מכל כספומט שאינו צמוד לסניף בנק כלשהו - בין אם מדובר על כספומט של חברה פרטית, של בנק מסחרי כלשהו או אף מכספומט של הבנק בו מתנהל חשבונו של המושך. כל עוד הכספומט אינו צמוד לסניף בנק - יש עמלה (העלויות משתנות בין הסוגים השונים).

כפי שמתואר בתגובת בנק ישראל המובאת בכתבה, לעמלה הזאת יש הגיון כלכלי הנובע מעלויות גבוהות יותר לכספומט שאינו צמוד לבנק - ולכן, בעצם, כל הסיפור לא מעניין.

אז איך הופכים את הסיפור למעניין, אך מבלי שהכתבת תאמר דבר שאינו אמת? פשוט מאוד.

1. לאורך הכתבה הכתבת אינה מציינת שהמשיכה נעשתה מבנקט שאינו צמוד לסניף בנק.

2. הכתבת מדגישה את העובדה שהבנקט היה של בנק לאומי, בעוד הלקוח הינו לקוח של בנק הפועלים. זו עובדה לא רלוונטית, שהרי גם לו היה מושך כסף מבנקט מרוחק של בנק הפועלים היה משלם עמלת משיכה מכספומט מרוחק - אך היא נותנת את התחושה שהמדובר על עמלה "טכנית", ללא הגיון כלכלי.

3. היא כותבת בפירוש כי "...האם מדובר בעוד שיטה של הבנק להתעשר על גב הלקוחות בטענות שונות ומשונות... אין לזה שום הצדקה כלכלית ובזיון שבכלל מאשרים עמלה כזו". זהו משפט שאינו אמת. זו לא טענה שונה ומשונה, ויש לזה הגיון כלכלי. לכן, משפט זה מצוטט מפי הלקוח, והכתבת לא "חותמת" עליו. במקום שהכתבת תתקן את הפונה אליה, היא מביאה את דבריו כלשונם ובכך נמנעת מלכתוב דברי שקר בשמה שלה מחד, אך מעבירה לקורא את המסר המוטעה, ו"בונה סיפור", מאידך.

כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת - הראשון שנפל ברשתה היה העורך, שהיה עליו לנסח כותרת משנה - בה נכתב כי המשיכה בוצעה מסניף. בנוסף, טעה העורך והבין כי המדובר על עמלת "משיכה מסניף מרוחק" - זוהי טעות. אין עמלה על משיכה מסניף מרוחק, רק על משיכה מבנקט המרוחק מסניף. עמלה זו נקראת "משיכת מזומן ממכשיר מרוחק"

תכל'ס, צודק העורך. קשה להבין את זה אחרת - למרות שעובדתית לא נטען בפירוש כי המשיכה בוצעה מסניף. מפלאי הלוליינות העיתונאית.

הבלוף של הבלוף

כל פעם מפתיע מחדש כמה שהמסך סובל את הכל.

קראו את הכותרת הבומבסטית: "הבלוף מאחורי "התוספת ההיסטורית" של 1,000 מיטות אשפוז" (שי ניב, גלובס, קישור)

קראו תת הכותרת "נתניהו הודיע ב-2011 על "פתרון הבעיה" - אולם מאז שנת 2000 נרשמה ירידה של 18% במספר המיטות לאשפוז"

אכן מדהים - הבטיח תוספת וקיבלנו ירידה. גם מי שיקרא את הכתבה יראה שלכאורה מדובר בכתבה רצינית, מלאה בנתונים ומספרים - אבל רק מי שיבדוק, יגלה שהכל בלוף.

הבלוף מאחורי הכתבה ההיסטרית על הבטחת ביבי לתוספת מיטות אשפוז.

התחלתי לחשוד כשקראתי את תת הכותרת, בה צויינה ירידת מספר המיטות משנת 2000 ב18%. הרי ההבטחה ניתנה ב2011 - למה להציג נתונים משנת 2000? 

אלו נתונים לא רלוונטים. השאלה היא כמה מיטות נוספו מאז שנת 2011. 

לאחר קריאה ראשונית של הכתבה התמיהה שלי התחדדה - נתניהו הבטיח תוספת למספר האבסולוטי של מיטות האשפוז בארץ - מסתבר שהנתון של 18% ירידה אינו נוגע למספר האבסולוטי, כי אם ליחס בין האוכלוסייה למספר המיטות - שוב, לא נתון שנתניהו הבטיח משהו לגביו.

אז בדקתי - ולא הייתי צריך להרחיק נדוד. כל הנתונים בטבלה שבכתבה.

בשנת 2011 היו בסך כל המחלקות שמצויינות בטבלה 43030 מיטות.

בינואר 2016 - בתום חמש שנים מהבטחת נתניהו להוסיף תוך 5 שנים 1000 מיטות - היו 44762.

בחישוב פשוט, מדובר על תוספת 5 שנתית של 1732 מיטות. 70% יותר ממה שנתניהו הבטיח.

נכון - אין באמור להגיד שהגענו לממוצע האירופאי.

נכון - ייתכן וזה לא עומד בקצב גידול האוכלוסייה.

אבל - יצירת מצג שווא כאילו נתניהו לא עמד בהבטחתו זה בלוף. 

רגולציה בשוק זול: עובדות הסקות ומסקנות.

מבין שלל הידיעות שריפרפתי עליהן היום, צדה את עיני דווקא כתבה בעניין משני. לא קואליציה, וגם לא אירן.

המדובר הפעם על הכתבה "רכבי "אפס ק"מ יד ראשונה": לחסוך עשרות א' ש' בקניית רכב", בגלובס.

מכיוון שכאדם נטול רכב ידיעותיי בתחום חלשות ביותר, נכנסתי. יום ללא לימוד הוא יום מבוזבז.

הכתבה – למי שאינו מעוניין לקרוא אותה בעצמו (חבל, דווקא מומלץ שלא להאמין למה שאני אכתוב בשמה. תמיד כדאי לוודא!) פותחת באבחנה כי היקף שיווק הרכב בארץ הינו מדד אמין למצב הרוח וכמדד כלכלי למשק הישראלי.

אולם, מכיוון שבתקופה האחרונה חלק גדל יותר מבעבר מסך הרכבים שנרכשו על ידי חברות הליסינג הינן מכוניות שנועדו למכירה אי שם בעתיד, ולא להחכרה, "מכוניות חדשות ללא ק"מ" (מקור: "בענף הרכב מעריכים") – הרי שנתוני השיווק כבר אינם יכולים לשמש כמדד לכמה מכוניות נמכרו לשימוש, ומשכך אינו יכול לשמש כמדד למצב הרוח שלנו, האזרחים. אבוי. כמה נורא.

לא לזלזל – הכתבה אינה מתבססת רק על "הערכות מענף הרכב" הסוברות כי אחוז המכוניות שנקנות שלא לצורכי החכרה עלו מ7-8% אשתקד לכדי 10-12% השנה.

בנסוף למקור המהימן דלעיל -  ישנו ניתוח מתמטי מורכב המנרמל ("אלימינציה". נראה אתכם אומרים שהכתבה לא מקצועית כאשר משתמשים במינוחים שכאלו!) נתון זה בצורות שונות – ובהם התייחסות לשוק המכוניות הפרטיות בלבד (שכן בשאר אין מכירות של חדשות ללא ק"מ), וללא הונדה וטויוטה (בהם גם לא קיים שוק שכזה).

באמצעות חישוב זה מסתבר לכתב (דובי בן גדליהו) כי בפילוחים מסויימים, 1 מכל חמש מכוניות ששווקו נמכרה "למלאי", ולא לשימוש.

זו כתבה מדהימה, אין מה לומר. כל כולה הצגת נתונים חלקית, הסקות שגויות ומסקנות בלתי רלוונטיות.

אנסה להסביר, ואתחיל מהפרטים הקטנוניים. את העיקר אשמור לסוף.

זה מתחיל בנתון הבסיסי לפיו יחס המכוניות שנמכר "למלאי" עלה ביחס לשנה שעברה. מלבד אותה "הערכה" בענף הרכב אין לדבר כל מקור. ישנו ניסיון להסביר את זה בריבית אפסית. הסבר זה תופס לכלל השוק, בכל זאת האינפלציה במשק לא קופצת – כך שטיעון זה נופל.

ניסיון נוסף להסביר "עובדה" זאת הוא פערי המטבע המאפשרים ליבואנים לתת הנחות גדולות יותר. אכן, ייתכן שבעקבות שינוי שערי מטבע יש ליבואנים אפשרות לתת הנחות גדולות יותר. ייתכן שהם אכן יעשו זאת. ייתכן שהנחות גדולות יותר יגרמו לחברות הליסינג לשקול רכישה של מכוניות למלאי – ולא לשיווק. ואם כל זה יקרה, ייתכן והם יעשו זאת. אבל אין פה קצת יותר מדי הנחות לא ידועות? האם ייתכן שחברות הליסינג דווקא לוקחות בחשבון איתנות פיננסית, ולא יקנו מכוניות רבות יותר למלאי? או שזה כבר לא ייתכן?

הניתוח המתמטי. הכתב משער כי העלייה בשיווק נוצרה (לפחות בחלקה) מעלייה ברכישת מכוניות פרטיות לצורכי מלאי ולא לצורכי שיווק. הלכתי לבדוק את זה לפי נתוני מסירת הרכבים של איגוד יבואני הרכב, לחודשים ינואר-אפריל 2015 (ראו כאן).

מסתבר בבדיקה הפשוטה הזאת שבכל אחד מארבעת החודשים הללו שיווק המכוניות הפרטיות עלה בשיעור נמוך יותר מאשר העלייה הכללית.

כך למשל בחודש ינואר שווקו כ24% יותר מכוניות מאשר בינואר 2014.

אולם, בעוד שרכבי SUV (רכבי ספורט למינהם) הייתה עלייה של 49%, ו51% יותר טנדרים. דווקא רכבים פרטיים עלו רק ב19%.

התוצאות בשאר החודשים דומות.

בבדיקה פשוטה וטריוויאלית, מסתבר שההשערות עליהן נתבסס הכאילו חישוב – שגויות.

ניתן להמשיך ולדון בנקודות כאלו או אחרות (ראו למשל בפסקה שמתחילה ב"בהערת אגב נציין...", הערת אגב שלא מוכנסת לחישוב המתמטי. זה לא משרת את המטרה) אך זה מיותר. אין במאמר ולו נתון אחד הניתן לבקרה אובייקטיבית.

וההסקות. בא נניח שאכן חברות הליסינג קנו יותר רכבים שלא לצורך החכרה. האם הן אכן שוכבות להן כאבן שאין לה הופכין?

כבר במאמר עצמו נכתב כי החברות מוכרות כבר את דגמי 2015 – הן ממש לא מעלות אבק. הן נמכרות לאזרחים בעלי מצב רוח מצויין.

מדוע, בבואנו למדוד את מצב הרוח הלאומי, מעניין אותנו לדעת האם האזרח בעל מצב הרוח המאושר קונה את רכבו החדש דרך יבואן רשמי או דרך חברת ליסינג? הדבר חסר כל משמעות לדידנו.

והמסקנות, החלק הכי מזעזע במאמר.

מסקנתו היא שמספר המכוניות ששווקו אינו יכול להיות מדד אמין כפי שהיה בעבר למצב הרוח הלאומי.

מסקנתו היא שהמחירונים "הרישמיים" (לוי יצחק הוא ישות רישמית?!) למכוניות המשומשות כבר לא רלוונטיים.

מסקנתו היא שמכיוון שחברות הביטוח עדיין מתייחסות למחירונים הלא רלוונטיים, ומכיוון שגם בהנפקות לבורסה עדיין מתייחסים למחירון הלא רלוונטי הרי שיש צורך דחוף ב....

התערבות רגולטורית שתוודע שהמחירים יעלו והמחירונים יחזרו להיות רלוונטים.
לא עדיף שחברות הביטוח והבורסה יעדכנו את הערכות השווי שלהן לפי המצב האמיתי?

אין מילים.