יום ראשון, 7 ביוני 2015

מכרזי משרד הבינוי - כישלון או הצלחה?



באתר כלכליסט בדקו את נתוני משרד הבינוי החל משנת 2010, ומסתבר כי 37% מהמכרזים אותם מוציאה המדינה נכשלים, ובמילים אחרות:
"המשמעות היא אבדן של 70 אלף יחידות דיור שניתן היה לבנות על הקרקעות האלו. ההערכות בשוק הן שיש לבנות 100–150 אלף דירות כדי לענות על הביקוש הנוכחי בארץ."
זה אכן די מזעזע – בירוקרטיה דפוקה ארכאית אחראית למחצית ממצוקת הדיור בארץ.
לכן, רק נותר לו לקוות כי "אולי הגופים (שכחלון מקים. א.ש) החדשים יצליחו לצמצם את כמות המכרזים הכושלים."

הכצעקתה? ממש לא.

לפי הכתבה – יש פרויקטים לא מעטים בהם המכרזים נכשלים פעם אחר פעם. דמו בנפשכם כמה יחידות דיור היו יכולות להיבנות באותו פרויקט בו נכשל המכרז גם בפעם השביעית. האם מדובר על מספר היחידות שיבנו באותו פרויקט, או במכפלת מספר היחידות במספר המכרזים?
הכתבה הגיעה למספר 70,000 באמצעות ספירה כפולה ומשולשת, מרובעת ומחומשת ואף יותר של יחידות דיור בהן המכרז נכשל פעמים רבות.
ולמען האמת המתמטית – זה נכון ש70,000 זה לא מעט מתוך 100-150 אלף דירות שאולי חסרות (לי דווקא חסר מקור, אבל נזרום עם הכתבה). הנתון של המכרזים שנכשלו מתפרש על פני יותר מחמש שנים – בעוד שהנתון בדבר דירות חסרות נכון לשנת 2015 – כך שההשוואה אינה רלוונטית.

מעבר לזאת - עיינו בגרף. בשנים 2010-2012 הייתה עלייה עקבית ביחס המכרזים שנכשלו. בשנת 2013 הייתה ירידה דרמטית. הנתונים של שנת 2014 אינם רלוונטיים, מכיוון שעדיין לא ברור כמה מהמכרזים שלא נחתמו באמת יכשלו, וכמה מהם יסתיימו בהצלחה. אז נכון, ניתן לסכום את הנתונים ולהציגם כפי שהוצגו - אך מתבקש היה להדגיש את העובדה כי מתוך 70,000 היחידות יש 24,700 יחידות שלא באמת ברור כי נכשלו (בשנת 2014), וכי בסך הכל מהנתונים שכן ברורים עולה תמונה חיובית.

ולנקודה נוספת. האם זה באמת רע שיש מכרזים שנכשלים?

מה היתה משמעות הדבר במידה וכל המכרזים היו מצליחים? ש"פקידי האוצר" מוכרים את הקרקעות שלנו בכל מחיר, שאין כל דרישה על תנאי סף כגון תשלום על תשתיות, איתנות פיננסית ועוד.
האם במקרה בו יש מכרז בעל מיעוט משתתפים והצעות בלתי רלוונטיות האינטרס הציבורי דורש להכשיל את המכרז, או לאפשר להכריז על המציע הבלתי מתאים כזוכה?
הכי קל לפקידים להתהדר בעוד מכרז "מוצלח", ואחריהם המבול.

כל הכבוד להם שהם בוחרים בדרך הקשה.

יום שלישי, 2 ביוני 2015

השינויים הדמוגרפיים והשלכותיהם על ההוצאה הציבורית

הז'אנר העיתונאי האהוב עלי הינו כתיבה מבוססת נתונים, ולכן שמחתי לראות את מאמרה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר - "אזהרה ממשרד האוצר: ישראל בדרך לפשיטת רגל" (קישור, קישור להורדה).

הכתבה מתבססת על ציטוטים נרחבים מתוך סקירה של אסף גבע, מאגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, סקירה בה מוערכות הכנסות הממשלה בעשורים הקרובים.  לאור סקירה זו, ובצירוף עם סקירה נוספת שלו מלפני כשנתיים המעריכה את השינויים בהוצאות הממשלה, הוא מגבש תובנות באשר לעתיד הכלכלי של מדינת ישראל בעשרות השנים הקרובות, לאור השינויים הדמוגרפיים - יותר חרדים וערבים, פחות משאינם כאלו.

מסקנת הכתבה היא כי:
"...החרדים יצאו מהבחירות האחרונות שיכורי ניצחון, כאילו הם יכולים להשיב את הגלגל לאחור, ויכולים להמשיך לא ללמוד לימודי ליבה ולא לעבוד לעד, כי הדוד סם מתל אביב יממן אותם. אז זהו, שהדוד סם מתל אביב הולך לפשוט רגל בגלל זה.."

אז לפני שתקראו את התובנות שלי, מומלץ בחום לקרוא את הבסיס המדעי של הכתבה, שמשום מה לא הובא בכתבה עצמה -  הסקירות של אסף גבע - קישורים מובאים בסוף הפוסט. 


1. עד כמה הדוד סם הולך לפשוט את הרגל:

בכתבות כאלו תמיד יש את "הנתון העממי". אנחנו לא מבינים גדולים בתמ"ג ואחוזי תל"ג, אז צריך לפשט לנו את זה למספרים ברורים, למשל בעניין הפער בין הכנסות והוצאות הממשלה. "מדובר בפער שנתי של 0.8% מהתמ"ג, כ–9 מיליארד שקל במונחים של ימינו, שיהיה צורך לגשר עליו" - הבעייה היא שהנתון הזה שגוי, או לפחות מטעה. הנתון הזה מגיע מתוך הנתונים שבטבלה הבאה:


2009/2014* 2019 2029 2039 2049 2059
סה"כ הכנסות כאחוז מתוצר 21.10% 22.60% 22.60% 22.20% 22.10% 22.10%
סה"כ הוצאות כאחוז מתוצר 20.50% 21.90% 22.60% 22.50% 22.40% 22.40%
פער 0.60% 0.70% 0.00% -0.30% -0.30% -0.30%
 *נקודת תחילת המדידה: עבור הכנסות - 2014, עבור הוצאות - 2009.

החישוב ההגיוני שצריך היה להיעשות בכתבה הוא לבדוק מה הפער בין ההכנסות ובין ההוצאות בשנה שמעניינת אותנו. למשל 2059, בהתייחס לנתון של ה-9 מיליארד. הפער הוא 0.3%, כ3.3 מיליארד שקל בלבד במונחים של ימינו (אני יוצא מנקודת המוצא ש0.8% אכן שוות ערך ל-9 מיליארד, גם בהמשך הפוסט זה הבסיס לחישובים שלי). במקום לערוך חישוב פשוט, הכתבה בודקת בכמה ההכנסות ירדו, ובכמה ההוצאות עלו, וכך מגיעה לסך של 9 מיליארד שקל. 
דא עקא - בשנת 2059 נצטרך לגשר על פער בין הכנסות והוצאות - לא בין הכנסות דאז להכנסות דהיום. כל צורת החישוב שבכתבה נועדה להגיע לסך גבוה יותר.
אולי לכן הייתי צריך לטרוח ולקבץ את הנתונים לטבלה בעצמי, והם לא הובאו בכתבה?

2. האם "פשיטת הרגל" נובעת מכך ש"הדוד סם לא יכול לממן אותם (=את החרדים)"?

למה בעצם ההכנסות יקטנו וההוצאות יצאו?
מעיון בסקירות עולה כי רמת ההוצאות לא תעלה בגלל שיהיו יותר אברכים, להפך - כנראה יהיו פחות אברכים (אגב, בינתיים קצבה זו בוטלה). רמת ההוצאות תעלה בגלל שנשלם יותר על בריאות ועל תשלומי העברה - קרי, תשלומי זקנה של ביטוח לאומי למגזר המזדקן והולך, מגזר "הדוד סם" - מרובה ההורים ובעל מיעוט הילדים. למעשה, המצב הכלכלי יורע מכיוון שהדוד סם מתל אביב לא יוכל יותר לממן את עצמו. בעצם, בניסוח אחר, ההכנסות שהמגזר החרדי מייצר למדינה לא יורדות - ואפילו עולות. דווקא המגזר שאינו חרדי/ערבי מכניס למדינה פחות, ומצפה בכתבה כזו, כי החרדים/ערבים ישלמו עליו. מגזר פרזיטי.
אמת, גם ההוצאה על החינוך אמורה לעלות, זאת מכיוון שלפי התרחיש החרדים והערבים יחלו ללמוד קצת יותר כפי שלומדים במגזר הכללי, והמדינה תצטרך להשקיע יותר במערכת החינוך שלהם. הנה - לא כל העלייה בהוצאות היא בגלל החילונים. אז בעצם, אולי על מנת שהדוד סם לא יפשוט רגל עדיף שהחרדים לא ילמדו לימודי ליב"ה? הלזאת כיוונה המשוררת?

3 האם המצב באמת יהיה גרוע יותר, לפי הסקירות?

לאמיתו של דבר, את תוצאות הסקירה יש לחלק לשתיים. התחזית לטווח היחסית קצר, שמטבעה היא תחזית בעלת מובהקות גבוהה יותר מעצם היותה לטווח יחסית קצר, והתחזית הפחות אמינה לטווח הרחוק.
בהתייחס לתחזית המהימנה יחסית, הרי שבשנים הקרובות מצבנו משתפר. איכשהו, משום מה, הכתבה מתייחסת כמעט באופן בלעדי לתחזית הרחוקה ביותר, והבלתי מהימנה ביותר. הסיקור ההוגן אמור להציג את הנתונים המובהקים באור מובהק, ואת ענני הסערה המתחשרים ובאים ברמת וודאות נמוכה, תוך הסייגים המתאימים.

4. בא נזרום עם הנתונים כפי שמוצגים. אז זה טוב או רע?

פער של 9 מיליארד שקל. הרבה? קצת? לעו"ש שלי זה הרבה.

אבל בא נחשוב רגע אחרת.

לטובת הבנת סדרי גודל - תקציב המדינה האחרון לשנת 2013 הינו 309.5 מיליארד שקל. הוא כולל בתוכו 9.5 מיליארד שקל "תוספת שנתית מותרת" (מקור). אז גם אם נקבל את הנתון שהכתבה מביאה, גרעון שכזה לא ידרוש קיצוץ, פשוט לא הגדלה. 
מעבר לזה, הסקירות נעשו על בסיס ההנחה שאין שינויים במדיניות במהלך השנים, הנחה כמעט מחוייבת המציאות לצורך הסקירה, אך מנותקת לחלוטין מהמציאות. חוק מע"מ אפס על דירות, חינוך חינם לגיל 3, העלאת תמלוגים על קידוחי נפט, התנתקות, מע"מ אפס על פירות וירקות, הקפצת מס רכישה, ביטול קצבאות לאברכים ועוד ועוד הן דוגמאות בודדות שכל אחת מהן יכולה להטות את כף המאזניים לכאן או לשם בסכומים של מיליארדי שקלים כל שנה - וזה מבלי להזכיר את העניין הביטחוני.
כמובן שגם שאר ההנחות בסקירות הן ברמת מובהקות דומה.
אם כך, מהי "טעות הדגימה" של הסקירה? האם הבדל של 9 מיליארד שקל לכאן או לשם הוא משמעותי ביחס לכלל הנעלמים שאנחנו לא באמת יודעים בנוגע לשנת 2059? לא בסקירה ולא בכתבה ראיתי התייחסות לזה. לטעמי, הבדל של 0.8% תוצר לפה או לפה, כאשר ההוצאה הציבורית (כולל ביטחון) היא באזור 45% תוצר - אינה מצביעה על הבדל מובהק. אתם מוזמנים לשכנע אותי שסטיית התקן של התחזית הזו קטנה מ±0.017% .

5. חרדים או ערבים?

לאורך הסקירות יש התייחסות לחרדים וערבים מחד, ולכל השאר מאידך. אין כל אבחנה בינם לבין עצמם. 
בכתבה לעומת זאת - מירב ההתייחסות הינה לקבוצה החרדית. כך ישנה התייחסות לחרדים שיכורי הניצחון מהבחירות, ואין כל התייחסות לעלייה בכח הערבי בכנסת. גם בתמונה - חרדים, ובהדרת ערבים. לא השתכנעתם? קראו את הטוקבטים, ראו שמרבית הקוראים שהגיעו עד לשם הבינו שהכתבה מתייחסת לחרדים.
הדבר מתמיה - שהרי לפי בסיס הנתונים של הסקירות, הלמ"ס (קישור), הערבים מהווים נתח אוכלוסייה גדול ביותר מפי 2 מאשר החרדים.מעבר לזאת - דווקא אצל החרדים ניכרים כבר ניצני התכנסות לחברה הכללית - רק לא מזמן ראינו כיצד אגודת ישראל התעקשה בהסכמים הקואליציוניים על הכרה ב"מבחני חוץ" כמבחנים המאפשרים המשך לימודים. דווקא אצל הערבים לא שמענו על כל יוזמה שהיא  להשתמש בכוח הפוליטי שצברו לצורך העלאת אחוז העבודה במגזר.

6. לסיום

בראשית הפוסט ציטטתי מתוך הפסקה האחרונה בכתבה, אך השמטתי את המילים האחרונות "...לתשומת לב ראש הממשלה". לא לתשומת לב ממשלת ישראל, ולא לתשומת לב שר האוצר. לא לתשומת לב נציגי הציבור החרדי, ובוודאי לא אלו של הציבור הערבי. יודעים למה? תזכרו בפוסט הקודם שלי.

קישורים:
זו הסקירה בנוגע להוצאות המדינה, וזו הסקירה החדשה בנוגע להכנסות.

יום רביעי, 20 במאי 2015

דה מרקר - תמונת מצב

משהו קשה עובר לאחרונה על דה מרקר - הם לא מפסיקים לכתוב על נתניהו.


לאחרונה שמתי לב לתופעה, שמו של נתניהו משורבב בלי סוף, ותמיד הוא יזכה להופיע בכותרת.

כדי לאשש את התחושה שלי, חיפשתי את כל המקומות בהם מופיעה המילה "נתניהו" באתר (קישור. שימו לב, התוצאות יכולות להשתנות מחיפוש לחיפוש). העמוד הראשון מוצג לפניכם - בכל התוצאות הוא נמצא בכותרת. רק בתוצאה אחת בודדה הוא מוצג באור בלתי שלילי - בכתבה המסקרת את הודעתו שלו בדבר המשכת רפורמת הפס הרחב. אבל אל דאגה, תכף לאחר פרסום ההודעה שלו האתר בחר לפרסם כתבת המשך בה מודגש כי "לא ממש אכפת לו מהרפורמות בשוק הקווי...".

אבל אתם יודעים מה? זה לא מפריע לי.

נקודת המוצא שלי הינה שלכל גוף תקשורתי יש אג'נדה, וכל עוד היא מציגה את הדברים שהיא רוצה להציג בצורה שאינה חוטאת לאמת, זה סביר בעיני. אנחנו, צרכני התקשורת, צריך לדעת לצרוך מקורות שונים על מנת לקבל את התמונה כולה.

אבל דה מרקר נופל במבחן פעם אחר פעם.הוא חוטא לאמת.

כך למשל תחת הכותרת "נתניהו מאפשר לחרדים להרוס את עצמם - ואותנו" מלינה מירב ארלוזורוב על כך שהמדינה ("נתניהו") מסבסדת מעונות יום לאברכים ואינה דורשת מתלמידיה לימודי ליבה וזאת "...בניגוד גמור לחוקיה שלה עצמה". משפט זה משעשע בשים לב לעובדה כי מאמר זה פורסם במקביל למאמר אחר של מירב ארלוזורוב בו היא מלינה על המצב החוקי החדש בו משפחות אברכים זכאיות לסבסוד מעונות יום (ראו פוסט קודם). גם בעניין לימודי הליבה, לא ברור כיצד הדבר מנוגד לחוק, בייחוד לאור פסיקת בית המשפט בעניין "בג"ץ הכריע: תלמידים חרדים בגיל תיכון לא יחויבו בלימודי ליבה".

או בעניין אחר: "נתניהו שוב מטלטל את מניית בזק". האם המנייה באמת טולטלה? מקריאה של הכתבה, מסתבר שהמנייה אכן נפלה בחריפות עקב הודעתו של נתניהו, אך זאת רק בשניות הראשונות. מהר מאוד המנייה חזרה לקדמותה, ובסופו של יום  המנייה אף סגרה בעלייה. האם זה מה שנקרא "מטלטל"? לכל היותר "טלטל, למספר שניות".




או שוב בעניין אחר: "ערוץ 10 עתר לבג"ץ נגד נתניהו: "ביצע מחטף בניגוד לנורמות תקינות"". בכתבה מדווח על תביעה שהגישו בערוץ 10 כנגד "נתניהו" (הרשו לי להניח שהתביעה היא כנגד "מדינת ישראל", אבל נניח לזה) בין היתר בגין פעולות שנתניהו ביצע "ללא אפשרות תגובה של הערוץ. "מדובר בפגיעה בנורמות שלטוניות תקינות"". בצורה אירונית האתר לא טרח לבקש כל תגובה ממשרדו של נתניהו.
מעבר לאירוניה - הצגת החוב כחוב שנתניהו חתם עליו במפתיע חוטאת לאמת. מזה שנים מספר שאנו שומעים כפעם בפעם על חובות הערוץ בהשקעות בסוגה עילית כזו או אחרת. כפי שמצוין בכתבה, יתיכן וישנן אפשרויות חישוב שונות - אך אין המדובר בהפתעה לאנשי הערוץ.
ניתן להמשיך ולהכביר בדוגמאות, אך נראה לי שחבל. כנסו לדה מרקר, בחרו כתבה אקראית על נתניהו. יש הרבה, לא קשה למצוא
האם היא רק לא הוגנת, או שהיא משקרת


יום שלישי, 19 במאי 2015

חרדים - עובדות, מעונות וסטטיסיטקה

היום התוודעתי לעובדה המדהימה שבהחלטת ממשלה אחת אלפי חרדים יצאו לעבוד. המדובר על ההחלטה לתת סיבסוד במעונות יום רק למשפחות בהן שני ההורים עובדים - ולא גם למשפחות בהן רק האם עובדת, בעוד שהבעל לומד בכולל.

למסקנה המפתיעה הזאת מגיעות מירב ארלוזורוב וטלי חרותי-סובר מניתוח סטטיסטי מעמיק המתבסס על העובדה כי בשנת 2015 היו 11.5 אלף הורים שהצהירו כי הם לומדים בכולל, לעומת 17-18 אלף בשנים 2014-2015 - ירידה של קרוב ל-70%. מה שהשתנה בזמן זה היה שינוי הקריטריונים כך שבמשפחות חרדיות בהם האב אינו עובד לפחות 10 ש"ש לא יקבלו סבסוד.
קראתי את הכתבה, ולמעשה הסתבר לי כי אותם החרדים לא באמת עובדים במשרה מלאה - המדובר על אברכים ברוב זמנם, העובדים כ-10 שעות שבועיות.
לאור זאת - שאלו את עצמכם: החרדי המדובר - חרדי העובד ולומד - עד שנת 2014 עמדו בפניו שתי אופציות.
האחת, להצהיר שהוא אברך, ולקבל את הזכאות לסבסוד בצורה פשוטה וקלה.
האפשרות השנייה הייתה להצהיר כי הוא עובד X שעות (מה שהיה נכון גם בשנים קודמות), לחפש תלושי משכורת ואישורי מעסיק, לשמוע שבעצם הם צריכים גם את התלוש של חודש כזה או אחר - ולבסוף, לקבל את אותו הסבסוד. במה יבחר אותו אברך עובד?
רק בעקבות השינוי בקריטריונים לזכאות בשנת 2015 אותו אברך-לומד טרח לדווח על עבודתו, אך אין בכך כל אינדיקציה לכך שעד כה לא עבד.
מכיוון שברור לכותבות שאין באמת עלייה של 70% בהיקף החרדים העובדים הן מציעות את האפשרות כי עד כה החרדים עבדו בצורה לא מדווחת. חשוב לציין כי מעולם לא הייתה חובת דיווח למשרד הכלכלה, ובמאמר כל אינדיקציה לכך שהעבודה לא דווחה למס הכנסה. גם לו יצוייר כי העובדה הייתה בשחור - ככתבות לענייני כלכלה ברור לכותבות כי ההפסד כולו של העובדים. עבודה בהיקפים קטנים (ובשכר נמוך לרוב, במגזר החרדי) אינה מגיעה לסף המס, אך מזכה בהטבות ובביטוח לאומי.
אבל למרות הכל היה שווה את הכותרת "נתניהו ודרעי מבטלים יוזמה שהוציאה אלפי חרדים לעבודה"

ובקטנה: למה האגף לתעסוקת נשים במשרד הכלכלה אמון על עידוד תעסוקת חרדים?

יום שלישי, 5 במאי 2015

רגולציה בשוק זול: עובדות הסקות ומסקנות.



מבין שלל הידיעות שריפרפתי עליהן היום, צדה את עיני דווקא כתבה בעניין משני. לא קואליציה, וגם לא אירן.


מכיוון שכאדם נטול רכב ידיעותיי בתחום חלשות ביותר, נכנסתי. יום ללא לימוד הוא יום מבוזבז.

הכתבה – למי שאינו מעוניין לקרוא אותה בעצמו (חבל, דווקא מומלץ שלא להאמין למה שאני אכתוב בשמה. תמיד כדאי לוודא!) פותחת באבחנה כי היקף שיווק הרכב בארץ הינו מדד אמין למצב הרוח וכמדד כלכלי למשק הישראלי.
אולם, מכיוון שבתקופה האחרונה חלק גדל יותר מבעבר מסך הרכבים שנרכשו על ידי חברות הליסינג הינן מכוניות שנועדו למכירה אי שם בעתיד, ולא להחכרה, "מכוניות חדשות ללא ק"מ" (מקור: "בענף הרכב מעריכים") – הרי שנתוני השיווק כבר אינם יכולים לשמש כמדד לכמה מכוניות נמכרו לשימוש, ומשכך אינו יכול לשמש כמדד למצב הרוח שלנו, האזרחים. אבוי. כמה נורא.
לא לזלזל – הכתבה אינה מתבססת רק על "הערכות מענף הרכב" הסוברות כי אחוז המכוניות שנקנות שלא לצורכי החכרה עלו מ7-8% אשתקד לכדי 10-12% השנה.
בנסוף למקור המהימן דלעיל -  ישנו ניתוח מתמטי מורכב המנרמל ("אלימינציה". נראה אתכם אומרים שהכתבה לא מקצועית כאשר משתמשים במינוחים שכאלו!) נתון זה בצורות שונות – ובהם התייחסות לשוק המכוניות הפרטיות בלבד (שכן בשאר אין מכירות של חדשות ללא ק"מ), וללא הונדה וטויוטה (בהם גם לא קיים שוק שכזה).
באמצעות חישוב זה מסתבר לכתב (דובי בן גדליהו) כי בפילוחים מסויימים, 1 מכל חמש מכוניות ששווקו נמכרה "למלאי", ולא לשימוש.

זו כתבה מדהימה, אין מה לומר. כל כולה הצגת נתונים חלקית, הסקות שגויות ומסקנות בלתי רלוונטיות.
אנסה להסביר, ואתחיל מהפרטים הקטנוניים. את העיקר אשמור לסוף.

זה מתחיל בנתון הבסיסי לפיו יחס המכוניות שנמכר "למלאי" עלה ביחס לשנה שעברה. מלבד אותה "הערכה" בענף הרכב אין לדבר כל מקור. ישנו ניסיון להסביר את זה בריבית אפסית. הסבר זה תופס לכלל השוק, בכל זאת האינפלציה במשק לא קופצת – כך שטיעון זה נופל.
ניסיון נוסף להסביר "עובדה" זאת הוא פערי המטבע המאפשרים ליבואנים לתת הנחות גדולות יותר. אכן, ייתכן שבעקבות שינוי שערי מטבע יש ליבואנים אפשרות לתת הנחות גדולות יותר. ייתכן שהם אכן יעשו זאת. ייתכן שהנחות גדולות יותר יגרמו לחברות הליסינג לשקול רכישה של מכוניות למלאי – ולא לשיווק. ואם כל זה יקרה, ייתכן והם יעשו זאת. אבל אין פה קצת יותר מדי הנחות לא ידועות? האם ייתכן שחברות הליסינג דווקא לוקחות בחשבון איתנות פיננסית, ולא יקנו מכוניות רבות יותר למלאי? או שזה כבר לא ייתכן?

הניתוח המתמטי. הכתב משער כי העלייה בשיווק נוצרה (לפחות בחלקה) מעלייה ברכישת מכוניות פרטיות לצורכי מלאי ולא לצורכי שיווק. הלכתי לבדוק את זה לפי נתוני מסירת הרכבים של איגוד יבואני הרכב, לחודשים ינואר-אפריל 2015 (ראו כאן).
מסתבר בבדיקה הפשוטה הזאת שבכל אחד מארבעת החודשים הללו שיווק המכוניות הפרטיות עלה בשיעור נמוך יותר מאשר העלייה הכללית.
כך למשל בחודש ינואר שווקו כ24% יותר מכוניות מאשר בינואר 2014.
אולם, בעוד שרכבי SUV (רכבי ספורט למינהם) הייתה עלייה של 49%, ו51% יותר טנדרים. דווקא רכבים פרטיים עלו רק ב19%.
התוצאות בשאר החודשים דומות.
בבדיקה פשוטה וטריוויאלית, מסתבר שההשערות עליהן נתבסס הכאילו חישוב – שגויות.
ניתן להמשיך ולדון בנקודות כאלו או אחרות (ראו למשל בפסקה שמתחילה ב"בהערת אגב נציין...", הערת אגב שלא מוכנסת לחישוב המתמטי. זה לא משרת את המטרה) אך זה מיותר. אין במאמר ולו נתון אחד הניתן לבקרה אובייקטיבית.

וההסקות. בא נניח שאכן חברות הליסינג קנו יותר רכבים שלא לצורך החכרה. האם הן אכן שוכבות להן כאבן שאין לה הופכין?
כבר במאמר עצמו נכתב כי החברות מוכרות כבר את דגמי 2015 – הן ממש לא מעלות אבק. הן נמכרות לאזרחים בעלי מצב רוח מצויין.
מדוע, בבואנו למדוד את מצב הרוח הלאומי, מעניין אותנו לדעת האם האזרח בעל מצב הרוח המאושר קונה את רכבו החדש דרך יבואן רשמי או דרך חברת ליסינג? הדבר חסר כל משמעות לדידנו.

והמסקנות, החלק הכי מזעזע במאמר.
מסקנתו היא שמספר המכוניות ששווקו אינו יכול להיות מדד אמין כפי שהיה בעבר למצב הרוח הלאומי.
מסקנתו היא שהמחירונים "הרישמיים" (לוי יצחק הוא ישות רישמית?!) למכוניות המשומשות כבר לא רלוונטיים.
מסקנתו היא שמכיוון שחברות הביטוח עדיין מתייחסות למחירונים הלא רלוונטיים, ומכיוון שגם בהנפקות לבורסה עדיין מתייחסים למחירון הלא רלוונטי הרי שיש צורך דחוף ב....

התערבות רגולטורית שתוודע שהמחירים יעלו והמחירונים יחזרו להיות רלוונטים.
לא עדיף שחברות הביטוח והבורסה יעדכנו את הערכות השווי שלהן לפי המצב האמיתי?

אין מילים.